דן הדני

שמי דן הדני - הדברים שחוויתי בתקופת השואה, חרוטים עמוק בזיכרוני. אלה הזיכרונות, שכל כך השתדלתי  לשכוח ואפילו חלקם הצלחתי למחוק. ניסיתי לשכנע את עצמי, שאני לא הייתי שם. הזיכרון עדיין מפחיד אותי. שנים סבלתי מסיוטים קשים. לעיטים קרובות התעוררתי באמצע לילה, חווה עוד סלקציה או רדיפה אחרת.  הסלקציה הראשונה, עברתי ברמפה באושוויץ-בירקנאו. כאן הפרידו אותי מאמי ואחותי. אבי  נפטר עוד בטו. את אחת הסלקציות הבאות עברתי, כשניהל אותה דר' מנגלה בעצמו.

 

הייתי בכמה מחנות הריכוז, עליהם אני מספר בעמודים על השואה. עבדתי גם בכפיה כחרט, במפעל לבניית הטנק הגרמני "הטייגר" המפורסם.   עם חיסול ופינוי מחנה  עבודה זה, השתתפתי בצעדת המוות. צעדתי אל מחנה הריכוז המרוחק כ-32 ק"מ -וואטנשטאדט.

​

ימים ספורים אחרי השחרור ממחנה הריכוז האחרון, ע"י חיילים אמריקאים, התחברתי עם 3 בחורים ונסענו לפולין. שם גיליתי שמשפחתי חוץ ממני לא שרד. אף אחד לא נשאר בחיים. בפולין נשארתי כ-3 חודשים. במדינה זו -  לא מצאתי את מקומי. לכן חזרתי לגרמניה שאחרי המלחמה הייתה מחולקת בין שלוש המעצמות - ארה"ב, רוסיה ובריטניה. גם

באיטליה. רוב הזמן הייתי במחנות העקורים, יוצאי מחנות הריכוז. הייתי במחנה זלצהיים, ליד פרנקפורט בגרמניה או

במחנה בפלאזה, שליד עיר נמל בארי שבעקב  בדרום איטליה.

 

במחנות העקורים שהיו מנוהלים ע"י ה-Joint, נהגו להוציא שולחן לאמצע המגרש ופקידים הכינו רשימות של אלה הרוצים להגיע לארה"ב ואלה הרוצים להגיע למדינת היהודים החדשה שעומדת לקום בפלשתינה. אני כמובן נרשמתי לעלות ארצה. רציתי להשלים את השאיפות משפחתי שלא זכתה לעלות בעלייה לארץ. השאיפה שלי התגשמה רק כעבור כשלוש שנים. באחד המקרים, כשהייתי  במחנה עקורים בפלאזה, הזדמן לי לשמוע שקבוצת בחורים שהתארגנו עוד בגרמניה, עומדת ללמוד מקצועות ימיים באיטליה. שמחתי מאוד שהיו מוכנים לצרף אותי, כי עד  כה לא הזדמן לי ללמוד. ואני כבר בן 24.

הלימודים באיטליה ועליה ארצה

בשנת 1946 כ- 150,000 בוגרי מחנות הריכוז, היו במחנה העקורים של פלאזה, שליד בארי. כל

פליט חייב היה להשתייך לאיזה שהיא תנועה פוליטית. אני הצטרפתי לקבוצה של בחורים

שהתארגנו כמסגרת של קיבוץ בשם "כובשי הים" מטעם תנועת "נועם". אחרי כמה ימים, נסענו

ברכבת לעיירת דייגים בפאנו, שליד עיר נמל, אנקונה, שעל הים האדריאטי. התנועה שכרה

עבורנו חברי הקיבוץ, בית למגורים. מיד התחלנו בלימודים. במשך שלושה חודשים ראשונים,

למדנו רק את השפה האיטלקית. אחר כך למדנו במשך 6 חודשים נוספים, מקצועות ימיים

ומכונאות ימית. בסיום הלימודים העיוניים, רכשנו ניסיון מעשי, בהפלגות על ספינות דייג של

העיירה. עם גמר הלימודים, כולם קיבלו תעודה רשמית של איטליה Padrone Marittimo או

מכונאי ימי מוסמך. תאריך העלייה התקרב והשמחה הייתה רבה. קיבלנו חופשה של שבוע

ימים, עם סיורים מודרכים בעיר הבירה, רומא. ארצה הגענו בעליה ד'  בתאריך 22 ביוני 1948. הייתי אחד בין כ-3000 עולים שהגיעו ארצה בעליה זו.  התנועה הפוליטית שהביאה אותנו, דאגה לצייד אותנו בדרכונים מזויפים, כי חיילים בריטיים שמרו עדיין בשדות התעופה בארץ.

​

בקיצור - ב- 8 בוקר אכלנו ארוחת בוקר בשדה תעופה ברומא. אחרי כ-8 שעות טיסה במטוס דקוטה, נחתנו בשדה תעופה של עיר חיפה.  ארוחת ערב ישראלית כבר אכלנו , במחנה עולים בקריות, צפונית מחיפה. בגלל העייפות הלכנו מיד לישון. למחרת ב-5 בבוקר, הסיעו אותנו לבניין הטכניון הישן של חיפה, שם גייסו אותנו לצה"ל. בעקבות הלימודים שלנו באיטליה, הציבו אותנו כעבור יומיים לחיל הים, ההולך ומוקם בצה"ל.

​

מלחמת העצמאות ו-17 שנות שרות בחיל הים וצה"ל   

​

אחרי חופשת של שלושה ימים, הציבו אותנו על אנייה שהבא קודם מעפילים

ארצה. זו הייתה אניית מלחמה "על אמת" מסג קורבטה, ממלחמת העולם  

השנייה. אחרי קום המדינה, שיקמן אותה, הציבו על הסיפון הקדמי תותח

102ממ. ועל הסיפון האחורי, העמידו תותח 76ממ. שהיה מימי נפוליאון וגם

מקלעים א"א. האנייה קיבלה שם חדש ""הגנה" ומספרה - ק-20. במלחמת

העצמאות, השתתפתי בא בכל הקרבות שהיו. לאחר המלחמה, בשנת 1949,

הפלגתי עם האנייה לצרפת לשיפוץ תחתית האנייה. היינו אורחים  של הצי

הצרפתי, שלקחו את צוות האנייה, לטיול ששל שלושה ימים, על

חופי הים הצרפתית כולל קזינו במונטה קרלו. בהתחשב שלא הייתה לי

משפחה, האנייה שימשה לי כביית. בחופשות, חזרתי לישון באנייה. עברית

כמעת לא ידעתי כי לא לימדו אותנו - עולים החדשים. למדתי את השפה רק

 

משיחות עם הלוחמים אחרים שבאנייה, בעיקר, קלטתי את צליל המילים.

בשנים הראשונות של המדינה הצעירה והעלייה הגדולה של עולים החדשים,

למדינה לא היו משאבים. זו הייתה תקופת צנע. התושבים קיבלו מזון באמצעות

תלושים. לא פעם הלכנו לישון רעבים. אבל לחם ותפוזים לא היו חסרים,

​

בחיל הים שירתי 15 שנים. סיימתי קורס חובלים ג', שנמשך שנתיים ימים. גם סיימתי קורס קצינה גנ"ק -(מבצעים, גילוי, ניווט וקשר) שנמשך 8 חודשים. אחרי סיום קורס, הוצבתי כראש מחלקת גנ"ק  על משחתת "אילת" ק-40 בה שירתי שנתיים וחצי בתפקיד קצין גנ"ק.  זו ההמשחטת שטובע ע"י צי המצרי אחרי שחרורי מצה"ל.              20230313

​