top of page

אני מצהיר כאן דבר יוצא דופן

היום, התאריך הוא 1 ביוני 2022. בעוד חודשיים אחגוג גיל ה- 98 שלי.

 

לילה אחד, לפני כחמש  שנים, החלטתי , לבקר בפולין. זו הייתה החלטה  יוצאת דופן, בפעם הראשונה, אחרי   ניתוק מוחלט שנמשך כ-75 שנים, החלטתי לבקר שם. במשך תקופה ארוכה זו, השתדלתי לא לדבר על השואה ולא להשתתף באירועים כל שהם לזכרה. השתדלתי לא לגרד את הפצעים  שהגלידו במקצת. לנסיעה, הזמנתי את הבנים שלי עם בני משפחתם. רק בני רון, ענה בחיוב.

כשחזרתי מפולין, ירד לי אסימון. כל שנה אני מתבגר. האם אקח את הזיכרונות מהשואה איתי לקבר? נבהלתי. שוכנעתי, שאני חייב לספר את  האמת שלי - מראות עיניי. החלטתי שכל עוד אני חי,  אני חייב לספר את האמת שלי, שחוויתי על בשרי. אולי גם בגלל מקחישי השואה המפיצים את השקרים שלהם.

לאחר שחזרתי, התחלתי לתת הרצאות בימי  הזיכרון בלווי מצגת שהכנתי בפאר פוינט.  התחלתי לרשום במחשב את זיכרונות מהשואה ברגעים שנזכרתי. זה לא פשוט כפי שזה נשמע. אבל המצגת שיצרתי הקלה עלי בזמן ההרצאה שנתתי. משך הרצאה נמשך בדרך כלל עד 2 - 3 שעות, כולל זמן לשאלות. 

היום, כתיבת דברים אלה, דורשים ממני מאמץ גדול מאוד. זה לא רק עניין של זיכרונות מן העבר. או שכיחת העובדות. בנוסף, הגיל עושה את שלו והזיכרון לפעמים כושל. לעיתים, אני שוכח איפה שמרתי  עמוד שכתבתי. איך אני מוצא אותו?. בכל זאת, אני מקווה שאצליח להגיע למספר עמודים, שישקפו מה שעברתי בחיי. את הסיפור שלי.

היום ה-1 ביוני 2022. החלטתי לסדר את הבלגן שיש לי במחשב. להביא את הרישומים שלי, בצורה עניינית, כרונולוגית ובכך לאפשר למי שיקרא, להתמצא בזיכרונות האלה. אני גם מקווה, שהסיפורים האלה, יעניינו את הקוראים. אני מקווה גם לזכות ולראות את תוצאות המאמץ שלי.                                                            20230314

---------------------------------------------------------

היום 10 למאי 2023. אני מוסיף כאן תגובות בודדות, שקיבלתי בעקבות פתיחת האתר הזה.


מאת: שי כץ <shai@wikimedia.org.il>
‪Date: יום א׳, 5 במרץ 2023 ב-12:01
‪Subject: בעקבות פנייתך לוויקימדיה ישראל
To: <dan.hadani@gmail.com>‬‬‬‬

 

שלום רב מר דן הדני

תודה על פנייתך לעמותת ויקימדיה ישראל. בדרך כלל איננו מוסיפים תוכן לוויקיפדיה, משום שאנו גוף אשר תפקידו לספק שירותי הדרכה לגבי ויקיפדיה, ולא להשפיע על תכניה של אנציקלופדיה זו יחד עם זאת, מכיוון שבמקרה שלך, הפנייה הגיע מאדם שאנו כה מכבדים, ושתרם כה רבות לידע החופשי והדיגיטלי בישראל - חרגנו ממנהגנו, ושילבנו בעצמנו את הקישור לאתר שלך בערך הרלוונטי בוויקיפדיה. מדובר בערך שעוסק בך ובאוסף המכובד שתרמת לספרייה הלאומית. כעת, כל מי שייכנס לערך זה, יוכל לגשת בקלות לאתר שלך.
בהזדמנות זו, תודה לך על פועלך מרובה השנים. אנו מאחלים לך להמשיך להיות פעיל ותורם עד מאה ועשרים לפחות.

אנא הרגש בנוח לפנות אלינו בכל עת.
בברכה
שי כץ

סמנכ"לית תוכן ותוכניות.

-----------------------------------------------------

ציקי אבישר just submitted your form: Contacts

on Dan Hadani

 

Message Details:

שם משפחה: אבישר

שם פרטי: ציקי

דואר אלקטרוני: TZIKI.AVISAR@GMAIL.COM

 

לכתוב את ההודעה כאן...: רציתי רק לומר לך תודה על המפעל המדהים שייסדת.

---------------------------------------------------

                                                     Arolsen Archive            דואר נכנס   20230517

Inquiry Team 4

Dear Mr Hadani

 

Thank you for letter. I have browsed your website and I am impressed. I really think that you are in the process of creating an informative and impressive website about your own persecution fate as well as a dignified memorial site for your sister..

I wish you all the best

Lothar  Figge

                                                                                                                          

With kind regards

Lothar Figge

Tracing Inquiry Team 4

Arolsen Archives
International Center on Nazi Persecution
Große Allee 5-9
34454 Bad Arolsen
Germany
--------------------------------------------------

                  יעקב וימן                              21-07-2023 וימן                            

דן שלום

במסגרת תחקיר שאני עורך על בית הספר "כובשי הים" במחנות העקורים בגרמניה ואיטליה, שאתה היית חלק ממנו, נפלה לידי הזכות להכיר אותך, לקרא בעיון את אתר האינטרנט שהקמת ולהיחשף לסיפורך האישי והמשפחתי.

אבל סיפורך הוא גם סיפורי ואני מרשה לעצמי לומר, סיפורם של עוד רבים מבני דורי. סיפורים שידענו על קיומם אבל לא ממש הכרנו את הדבר האמיתי. נסיבות משפחתיות הביאו לכך שלא שמעתי הרבה "סיפורי שואה" בבית. היו שלא יכלו לדבר, היו שלא רצו לספר והיו שאמרו "הטראומות הן שלי. לא רוצה שיעברו אליכם".

נכון, ידעתי על אושוויץ ורוונסבריק, יכולתי להסביר מה זו סלקציה ולספר על הדודה שהייתה עובדת כפייה במפעל לייצור נשק עבור הצבא הגרמני. אבל לקרא את סיפורך, כפי שכתבת אותו בשפתך (וכמו שאמרת לי, מעולם לא למדתי עברית), היה משהו אחר. זה היה "להיות שם". נסעתי איתך ברכבת לאושוויץ, עברתי איתך את הסלקציה והמקלחות, יחד עמדנו ב"חמישיות" במסדר וראינו איך ההבדל בין חיים ומוות מסתכם בתנועת יד קטנה, למדתי לעבוד במחרטה ולייצר חלקים לטנקים, התחלקת איתי בצלחת המרק (אם אפשר לקרא כך לנוזל הדלוח שהגישו לנו), הלכנו יד ביד ב"צעדת המוות" ויחד שוחררנו עם תקווה למצוא מישהו נוסף מהמשפחה, תקווה שנכזבה.

למדתי, הרגשתי, הבנתי, מה זו הישרדות יום-יומית (לפעמים כל שעה), חודש בחודשו, שנה אחר שנה – שש שנים, כמעט. הגבורה האמיתית, זה להישאר ולדבוק בחיים למרות האובדן, למרות הסבל למרות הזיכרונות שלא עוזבים אותך יום יום, לילה-לילה.

 

"יום השואה והגבורה" מעלה על נס את גבורתם של המורדים בגטאות והפרטיזנים.
אני מקווה שתימצא גם דרך לספר על גבורת השורדים, הגיבורים האמיתיים.

הסיפור שלך היה עבורי חיבור מחדש, חיבור מסוג אחר, לסיפור המשפחה שלי, שאין כבר מי שיספר לי אותו ממקור ראשון. בזכות חיבור זה הבנתי שוב איזה גיבורים צנועים ושקטים הם היו שהצליחו, למרות הכל, להילחם ולבנות מדינה וחיים חדשים שאני חלק מהם ובפעולותיי אני משתדל להעביר את סיפורם לדורות הבאים.

תודה שנתת לי את הזכות להיות חלק מסיפורך.

                                                            שלך בהערכה עמוקה

                                                                     יעקב וימן

                                                                    רמת-השרון

202306-ARAM-Facebook.png
bottom of page