בשיטה דומה, השתמשתי גם להיגמל מתרופות נגד כאבים ששייכות לקבוצת התרופות מסממות כגון, ליריקה, מדבקות בוטראן וקנאביס הרפואי.
לפני כ-20 שנה, קיבלתי התקפי כאבים חזקים, בשתי כפות הידיים. ניגשתי לאורתופד שהפנה אותי למומחה לניתוחי Carpal Tunel Syndrome. הרופא היה מנהל מחלקה לבעיות בכף היד, באחד מבתי חולים בארץ.
שיטת הניתוח הרגילה, היא ניתוח בכף היד שבה המנתח משחרר לחץ מסביב לצינור המוביל עצבים לאצבעות היד. לא ייחסתי חשיבות לכך שהמנתח החליט על ניתוח חדיש, בשיטה לפרוסקופית, בה מחדירים לתוך כף היד מערכת מכשירים, הכוללת סכין. המנתח מפעיל את המכשיר מבחוץ. חשבתי שהוא יודע את מלכתו.
את כל תהליך הניתוח צפיתי במסך הטלוויזיה שהיה תלוי על הקיר. הניתוח החל בשעה 22:00. בשלב מסוים ראיתי כשהמנתח מפעיל את הסכין. הסכין רצה בתוך ידי במהירות רבה. היא התכה כל דבר שהיה בדרכה. המנתח "טפס את עצמו״. הבין, שהוא לא שולט בסכין. הוא הפסיק מיד את הניתוח. הוציא את המכשיר מתוך ידי. תפר את פתח הניתוח ושלח אותי הביתה. מסר לי את מספר הטלפון שבביתו.
הבנתי, שהרופא השתמש בי על מנת ללמוד את שימוש שיטת הניתוח החדש. היד הייתה עדיין מורדמת. אבל הכאבים החלו להתגבר מרגע לרגע. חזרתי הביתה עם כאבים חזקים מאוד. הכאבים היו קשים יותר מאלו שאיתם הגעתי לניתוח. באתו לילה הערתי את המנתח 3 פעמים. אני בעצמי טיפסתי על הקירות, מרוב הכאבים. המנתח לא יכול היה לעזור לי. כשהכאבים נמשכו כמה ימים נוספים, הפנו אותי למרפאת הכאב.
תוך שלושה חודשים הרופא האחראי על מרפאת הכאב, רשם לי מינון מרבי של התרופות. לקחתי כדור ליריקה בבוקר וכדור בערב כמות המרבית של 300מ״ג. כעבור חודש, הוסיף לי גם מדבקת בוטראן. כך טופלתי במשך 10 – 12 שנים. לאחר כמה שנים קיבלתי גם טיפול בתמציות של חשיש הרפואי.
הטיפול התרופתי לא הפסיק לי את הכאבים. נאלצתי להתרגל לחיות עם הכאבים. עד שהחלטתי על דעת עצמי להפסיק לרמות את עצמי עם התרופות ממכרות הללו. הודעתי לרופאת המשפחה שלי על החלטתי זו. הרופאה אמנם התנגדה והזהירה אותי.
אני הלטתי להוריד 75מג. כל חודש. לקח לי כ- 8 חודשים, עד שהפסקתי להשתמש לגמרי בתרופות הללו. היום אני נקי מהתרופות ממכרות האלו. הכאבים? יש. לפעמים בלתי אפילו בלתי נסבלים, אבל עוצמתם - דומה לכאבים שהיו לי בזמן שלקחתי את התרופות.
20231220