דן הדני

 את הוריה של אמי, כמעט לא הכרתי. אמי נולדה בשנת 1898 בווינה שבאוסטריה אחר  מלחמת העולם הראשונה, הם     עברו   לגליציה של   פולין, לעיירה דרוחוביץ שליד עיר הראשית לבוב. שנה לפני מלחמת העולם השנייה, הוריה של אמי עברו לעיר קראקוב . את הפעם האחד שאני זוכר שראיתי אותם, היה כשביקרנו אותם בדירה החדשה שעברו אליה בקראקוב. הנסיעה אליהם ברכבת, ארכה יותר מ-9 שעות.

 

את ההורים של אבי, גרו בפרבר של העיר, לודז'. התחבורה בזמנים ההם, הייתה מסורבלת. בכלל האמונה, לא נסענו בשבתות ובחגים. המשפחה הייתה מרובת ילדים. אבל לא היה לנו קשר קבוע עם דודים ודודות בגלל המרחקים הגדולים. אנחנו גרנו במרכז העיר. לא היה לנו קשר קבוע עם הדודים. את סבא – אביו  של אבי ראיתי לעיתים רחוקות. המשפחה של אבי היו חסידים השתייכו לאיזה חצר של רב.

 

אבא שלי בלודז' בשנת 1996. הוא היה שובר מוסכמות. כשהגיע צו גיוס לצבא הפולני, אבי בחר דווקא להתנדב, ליחידה שהייתה בפיקודו של גנראל האלר, שהיה ידוע כאנטישמי. למרות זאת, אבי התקבל ביחידה יפה ובכבוד. אני זוכר שאבי, הראה לי כידון של הרובה, שהשתמש בעת שירותו הצבאי. אבי סיפר גם שקיבל את הכידון ממפקדו, בעת טקס שחרורו מהצבא, כהוקרה על שירותו ביחידה.

 

אבי שירת בצבא באזור גליציה בדרום-מזרח של פולין. לפני מלחמת העולם הראשונה, האזור היה שייך לאוקראינה. זה היה הרחק מביתו שבעיר לודז. היחידה הצבאית שלו, התמקמה בקרבת העיר דרוכוביץ שליד העיר לבוב. בעיר הזאת אבי הכיר את אימי לאה, שם נעוריה - באומן. מוצא של משפחתה היא מווינה, אוסטריה. אחרי שחרורו מהצבא, הם התחתנו. אחותי, סבינה נולדה בעיירה זו. אחרי שנתיים, אבי לקח את משפחתו לעיר הולדתו לודז'. זמן מה אחר כך, נולדתי אני.

 

הוריי הכירו את הרוסים ואת האוקראינים, במלחמת העולם הראשונה. תמיד שמעתי את הכינויים שנתנו לחיילים רוסיים. קראו להם "ואניה", כי זה היה שם נפוץ בקרב הרוסים. גם הקניטו אותם על התנהגותם הכפרית. היה ידוע שרוסייה הקומוניסטית, הייתה ארץ מפגרת. הפיתוח של רוסייה רק התחיל.

 

לעומת זאת, העם הגרמני היה ידוע כעם נאור, תרבותי ומפותח. אם יש מלחמה, רצוי לחיות תחת שלטון של עם נאור. הוא בטח איננו יכול להיות אכזרי. למרות השמועות שדלפו מפעם מגרמניה הנאצית, זאת הייתה קונספציה מקובלת. כל הגיון אחר לא התקבל. כך גם חשבו רוב היהודים, למרות פרסומים של אדולף היטלר, בספרו "מיין קאמפ" שפירסם לפני זכיית תפקיד של קנצלר בגרמניה. הוא כתב בפרוש, שהוא רוצה גרמניה נקיה מיהודים.

 

הרדיפות שהתפרסמו בגרמניה הנאצית ע"י יוסף גבלס, שר התעמולה של גרמניה. הוא השווה את היהודים לעכברושים בפרסומים שונים. הם מתרבים כמו עכברושים. היהודים גם מכרסמים כל חלקה טובה של הגזע הגרמני הצח. האנטישמיות חגגה. חלקם, של העולם הנאור שמח. שיתף פעולה עם הנאצים. מדינה כמו פולין, שיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית. מצאו הזדמנות להיפטר מהיהודים שראו אותם משתלטים על התעשיה והבנקאות של פולין. אי אפשר לחשוב אחרת כשרואים את מספר מחנות הריכוז שהוקמו  על אדמת פולין. גם  היום, כשמבקרים את התנהגות שלטונות פולין אחר המלחמה כלפי יוצאי השואה היהודים יוצאי פולין, ששרדו את התופת.

 

בשנת 1933 היטלר ומפלגתו נבחרו בבחירות דמורקטיות לפרלמנט של גרמניה. בכך הוא זכה לתפקיד הנכסף להיות קנצלר של גרמניה. המפלגה הנציונל-סוציליסטית של היטלר, קיבלה את הסמכות להכריז מיד על חנינה כללית ושחררה את כל האסירים לחופשי מכל בתי הסוהר בכל  גרמניה. אולם המפלגה הנאצית, מיד גייסה  את הפושעים הידועים באכזריותם המיוחד. הם מונו מיד להיות מדריכים לאכזריות ב"בתי ספר" מיוחדים של  המפלגה הנאצית. הבוגרים שסיימו, זכו מיד לשרת בתפקידים בכירים ביחידות ה-SS או הגסטאפו.

 

אנחנו -  הורי, אחותי ואני, למדנו מהר מאוד על אכזריותם של הגרמנים הנאצים. הזמן הקצר של השבוע הראשון, תחת שלטון הגרמני, הספיק בשביל להבין מה מחכה לנו. לא ידענו עד כמה הזמנים יהיו קשים ומסוכנים. דמיון אנושי לא היה יכול לצפות למעשים, שבעצם הגרמנים הכינו מראש. עוד לפני פתיחת מלחמת הכבוש. היו אמנם הוראות המגבילות חופש תנועה. אבל תוך זמן קצר הרגשנו את הזוועות שהגרמנים מוכנים לבצע בנו מעת לעת. בנו את לעת עת. גם בחנו את תגובת העולם לפעולות הסדיסטיות של העולם הנאצי. שנים  עוד לפני הפלישה עצמה. הגרמנים מהתחלה נתנו לנו הוראות ברורות עם הגבלות חופש מינימלי. בתי ספר נסגרו. חל איסור חמור של התאספות אנשים. חל אסור חמור לפתוח את בתי הכנסת, או להתפלל בקבוצות. אלה פעולות שאפשר עוד להבין ולקבל.