מסירת אוסף דן הדני לידי הספרייה הלאומית.
מעשה מסירת האוסף היה מורכב מאוד. הנה הסיפור המלא כפי שהרגשתי.
את חברת י.פ.פ.א. בע"מ, הקמתי בשנת 1967. החברה פעלה עם צוות צלמים עד שנת 2000, זו גם השנה שסגרתי את המשרד לכיסוי חדשות, ואני בגיל מבוגר - בן 76 שנים. במשך השנים האלה יצרתי צילומים בעצמי ובעזרת צוות צלמים ששכרתי בתנאים סוציאליים מלאים. גם קיבלתי אוספים, מצלמים עצמאיים גם קיבלתי אוספים מצלמים פרטיים ומחנויות צילום שונות שהכרתי.
בשנת 2000, התחלתי לבצע דיגיטציה של הנגטיבים מהאוסף שלי. מטרתי, הייתה לפתוח אתר בינלאומי בעזרת תוכנות מקצועיות ולספק צילומים לעיתונות העולמית ומוציאים לאור של ספרים, איתם יצרתי קשר מקצועי במשך שנות עבודה הרבות והם זקוקים לצילומים מישראל. אכן, אחרי שנתיים ימים, היה לי אתר, בנוי על תוכנות של חברת FOTOWARE הנורבגית, שרוב מערכות המדיה העולמית, משתמשות בה. באתר כבר היו 57,000 צילומים עם הסברים מלאים. לעתים, קיבלתי הזמנות באמצעות טופס שהכנתי באתר וכעבור דקות ספורות הרוכש יכול היה להשתמש בצילומים שהזמין באתר. בתקופה זו עברתי את השנה השמונים של חיי. ברצוני לציין שכל התוכנות בניתי בעצמי על בסיס השלד שהחברה מספקת בלבד. הייתי צריך לבנות את התוכנות ולהתאים אותו לצרכים שהצבתי.
עבור האתר שרציתי להקים , הייתי חייב להשתמש במחשב מיוחד – הנקרא, סרוור (SERVER). הסרוור היה מוצב בחווה שמחזיקה מאות/אלפי מכשירים של חברות שונות. מידי יום, הייתי חייב לתחזק אותו וגם להוסיף צילומים חדשים כדי להציג לעיתונות הבינלאומית החשובה איתה יצרתי קשר מסחרי טוב. אני מזכיר שוב, שגילי עבר את ה-80.
האמנתי שאוכל למכור את הארכיון בכסף רב. כיוון שהוא היה מורכב לא רק מתשלילים/שקופיות. אלא גם כ-200 קלסרים ובתוכם דוגמאות של כל סרט עם כתוביות והסברים, וכלל פרטי פרטים על התוכן של כל סרט. באותה תקופה הערכתי שבאוסף יש כמיליון פריטים. היום, אני מעריך את הכמות החומר ב-2 מיליון פריטים.
כשסגרתי את המשרד בשנת 2000, העברתי את האוסף למחסן השייך לדירה בה אני גר. תכננתי לסרוק כל הנגטיבים ולהוסיף אותם לאתר הפעיל שהכיל כ- 57000 פריטים. נכנסתי לאובססיה מטורפת. סרקתי תשלילים ושקופית 7 - 10 שעות מידי יום. אחרי 16 שנים הגעתי לכמות של כ- 400.000 פריטים. מדובר בסריקה מקצועית ברמה גבוהה, עם שיפור הצילום בפוטושופ.
לאכזבתי הגדולה, לא מצאתי קונה. ואני בינתיים עברתי את גיל ה-90. אני נכנסתי ללחץ בלתי נשלט. לא ידעתי מה לעשות. פחדתי שקיצי מתקרב והאוסף ייפול לידיים לא נכונות. החלטתי שאני משמיד את האוסף ע”י גריסה. עמדתי לקנות שתי מגרסות חזקות ולחתוך כל התשלילים והשקופיות לפרוסות קטנות. הייתי כבר בקשר עם החנות שמוכרת מגרסות כאלה.
יום אחד כלתי בתיה קלדרון-הדני, ביקרה אותי, והיא מספרת שבת דודה שלה. רות קלדרון, ניהלה בעבר את הספרייה הלאומית. היא דיברה איתה וכך נוצר הקשר עם הספרייה הלאומית. כעבור שבועיים, שלושה, הגיעה לביתי, משאית ענקית, עליה העמיסו את כל האוסף ולקחו אותו לירושלים. הוקל לי.
האוסף כלל, - הספרייה הלאומית קיבלה ממני:
-
אתר דיגיטאלי עם 57,000 פריטים - פעיל מסחרית.
-
כ- 400,000 תשלילם ש/ל וצבע סרוקים בין השנים 2000-2016.
-
אוסף של כ- 1 מיליון תשלילים עם 200 תיקים עם דוגמאות של התשלילים.
-
אוסף של אלפי שקופיות.
-
דוגמת דף הרישום של פרטי הארכיון הדיגיטלי שנמסר לספרייה.
