היום, כאשר אני כותב עמודים אלה, לשמחתי אינני זוכר את רוב הדברים. חלק מהתמונות נמחקו מזכרוני. בכל זאת עברו 70 שנים. אני שמח שהצלחתי לשכוח מרוב החלקים, שעברתי. בכל אופן, אני נזכר איך צעדנו בחמישיות, מלווים משני הצדדים עם חיילי הוורמאכט, שהיו תחת פיקוחם של חיילי ה-SS אכזרים במיוחד. עברנו שדות וכפרים ובשוליים של עיירות. אבל לא ראינו את תושבי המקום. אלה הסתגרו בביתם, כנראה לפי הוראות מלמעלה. לא היו לנו שירותים, הדרושים לבני אדם. אני מזכיר, הגרמנים לא ראו אותנו כבני האדם. עוד לפני המלחמה, הפרסומות של השלטונות הגרמניים, השוו אותנו, היהודים - לעכברושים. שר התעמולה הגרמני יוזף גבלס, דאג להפיץ את התעמולה הזדונית, ללא מורא גם ללא לתגובת העולם הנאור. כי למעשה לכל העולם כולו, לא היה אכפת מה קורה ליהדות אירופה. האנטישמיות פרחה לא רק באירופה שרובה נמצאה תחת השלטון הנאצי.
אני גם נזכר באלה שצעדנו בחמישיות. ליוו אותנו חיילי וורמאכט מלווים בחיילי סס. לעיתים, כמה מהצועדים נפלו. בודדים הצליחו לקום, לפני שקיבלו מכות מהחיילים המלווים אותנו. יחידת איסוף מיוחדת אספה את אלה שלא קמו. הם נשלחו למקום בו חוסלו ביריות.
לצעדת המוות, הייתה מטרה אחת בלבד. דילול כמות השורדים. הרי הגרמנים השתדלו לאמת את הבטחותיהם בחיסול השאלה היהודית.