השיטה – היא פשוטה. היא אינה נלחמת בצרכיו של הגוף. היא מסתמכת בחוזק רצונו של המעשן להפסיק לעשן. כן, חוזק רצונו להפסיק הוא המכריע, כי בכך הוא יכול לשלוט בדחפיו. בשיטה זו השתמשתי בעצמי כשהחלטתי להפסיק לעשן.
השיטה אינה נלחמת בניקוטין. השיטה שלי מביאה את המעשן להקטין לצרוך סיגריות. הגדרה זו מאפשרת לו להתקדם שיומר: "אני חייב לקבוע את מעשי - בעצמי. אני חייב לשלוט על מעשי".
פיתחתי לעצמי משחק והייתי עקבי אתו. ביום רגיל, כשהתעוררתי בבוקר, הדלקתי מיד סיגריה. כאן מתחיל ה-״משחק״. אמרתי לעצמי "הבוקר אדליק את הסגריה רבע-חצי שעה מאוחר יותר". כך גם החלטתי עם יתר סיגריות שצרכתי באותו יום. כל סיגריה הדלקתי כמה דקות מאוחר יותר, מרגע הדחף שהתחלתי לחוש צורך לעשן. כך גם את הסיגריה השנייה ויתר הסיגריות דחיתי באותו יום. כך דחיתי לעשן סיגריות מידי יום ביומו.
פעולת הדחייה, קובעת את כל המשחק. אחרי חודש, חודשיים האדם מתרגל לדחיית העישון. הוא גם מרגיש שדחיית העישון לא קשה לו. להפך, הוא מתחיל להיות גאה שהוא הקובע מתי לעשן.
כאשר יחלפו חודשים מספר, האיש מגיע למסקנה שהוא שולט על הצורך בעישון. לאחר כמה חודשים האדם שולט לגמרי על הדחף לעשן, ומגיע למצב של שליטה עצמית ומוותר על העישון בחדווה. בדרך זו אני הפסקתי לעשן.
כאיש חיל הים, היו חברים ששירתו בצי הסוחר. כשהגיעו מהפלגה תמיד הביעו לי קרטון סיגריות בריטיות או אמריקאיות לשימוש עצמי. אחרי ימים ספורים, לאחד שהפסקתי לעשן, ביקר אותי אחד החברים שלי, נתן לי מתנה חבילה ובה קרטון סיגריות בריטיות ומצית רונסון המפורסם. שמחתי כשהחזרתי לו את הסיגריות ואמרתי לו שהפסקתי לעשן. את המצית שמרתי לעצמי למזכרת.