דן הדני

הצבא הגרמני השיג אותנו. הורי מחליטים לחזור ללודז. בשלושת הימים של הבריחה, הצלחנו לעבור כ-30 קמ. אנחנו לא היינו לבד. חוץ ממשפחתי, שלא הצליחה להגיע לוורשה, היו עוד אלפי יהודים שהחליטו לחזור.

 

כאן המראה היה בלתי מציאותי. ראיתי כביש ראשי שבין לודז' - וורשה  הארמיה הגרמנית עמדה בפאתי ורשה. הכוח הצבאי הגרמני התמקם על הכביש הראשי, עד קצה האופק ומכסה אותו עם הציוד הממוכן של הנשקים העוצמתיים. טנקים, תותחים מתנייעים ועם כמויות של משאיות. כל זה, לא היה מוכר באותם הימים. הצבא הגרמני התכונן למלחמה במלוא מובן של המילה.

 

שורות הטנקים, שעמדו מסודרים בצד אחד של הכביש ולידם צוותי הטנק, נראו עד האופק.  באמצע הכביש עמדו חוליות, חוליות של "חיות" ה-סס (SS), שעסקו בשיטות שונות ומשונות. עינוי יהודים, שהיו בין החוזרים ללודז. 

 

כאן לראשונה ראיתי, מה מסוגל אדם לעשות ללא מורא לא בושה. ראיתי במו עיני את הזוועות האיומות שעשו חיילי ה-SS לאור היום. מראות בפרהסיה, להנאתם הסדיסטית של חיילי הצבא הגרמני. יחידות ה-SS "טיפלו" במיוחד ביהודים החסידים, השבים לעיר לודז'. הם התפרסו, חוליות – חוליות. לכל חולייה תפקיד עינוים מיוחד, שונה. הקבוצה הראשונה הכריחו את החסידים להוריד את כל הבגדים ולהישאר לבושים רק בתחתונים וגופיות גם עם הציציות שלהם. המעשה הזה היה בשביל לבייש אותם בעיני עצמם. 

 

ראיתי איך  מכריחים יהודים מבוגרים, לפשוט את בגדיהם.  חלקם כבר עומדים ערומים עם ציציות בלבד. היו חוליות של אנשי ה-SS שאילצו אותם לרקוד להנאתם. היו גם חוליות אחרות של ה-SS שהצליפו בשוט על ישבניהם הערומים של היהודים הזקנים שכרעו על ארבע.  

היו חוליות ש"גילחו" בעזרת פינצטה, את זקניהם או ראשיהם של החסידים. הם תלשו שערה אחרי שערה. בצורה "אומנותית" יצרו צלב הקרס, על ראשו או על פניו של הקורבן. 

​

היו יחידות SS שהכריחו יהודים לזחול  לתוך צינור המעביר מים מתחת לכביש. קוטרו של הצינור הוא כ-  60-80 סנטימטר. דחסו את האנשים לתוך הצינור, נעזרו בשוט או מקל.  מצד אחד דחסו אותם פנימה ומצד שני של הכביש, קבוצת SS  אחרת, לא נתנה להם לצאת ממנו. רובם נחנקו בתוך הצינור.

​

אמי, שנולדה בוינה אוסטריה, הצליחה בגרמנית המצוינת שלה, להסוות את זהותנו. היא דיברה מפעם לפעם עם איזה קצין או חייל שעמדו ליד כלי משחית שלהם. אני חושב שהגרמנים לא חשבו שאנו  יהודים. גם זה שלאבי לא היה זקן ולא בגדים של חסידים זה עזר. כך עברנו את עשרות הקילומטרים הראשונים ללא פגע, בדרך חזרה ללודז'.