יום כיפור 1939
אני נזכר ביום הכיפור, של השנה 1939, יום הכיפור הראשון, תחת הכיבוש הגרמני. הגרמנים כבר היו בלודז'. גם אנחנו חזרנו הביתה לאחר הכרות המוזרה והמפחידה של הכובש הגרמני. כל השנים היה מקובל להאמין, שהעם הגרמני הוא עם תרבותי, מפותח ונאור.
אבל הוריי הכירו גם את הרוסים מהתקופה של מלחמת העולם הראשונה. אבל בשנות מלחמת העולם השנייה, הרוסים שלטו בחלקים של פולין וגם בארצות רבות של אירופה. אני תמיד שמעתי את הכינויים שהוריי נתנו לחיילים רוסיים. קראו להם "ואניה" על ההתנהגות הכפרית הגסה שלהם. הקונספציה הכללית הייתה מוטב להיות תחת שלטון הגרמני מאשר הרוסי.
היה ידוע, שרוסיה הקומוניסטית שלפני מלחמת העולם השנייה, הייתה ארץ מפגרת, ורק התחילו בפיתוחה. אבל בזמן הקצר, של חודש, תחת שלטון הגרמני הבנו שמחכים לנו ימים קשים. ולא ידענו עד כמה יהיו החיים קשים ומסוכנים. תוך זמן קצר התברר לנו שהגרמנים הכינו תוכניות לטיפול בבעיית היהודים בצורה יסודית.
אדולף היטלר, השתלט בבחירות דמוקרטיות, על גרמניה בשנה 1933. בספרו, "מיין קאמפ" (הקרב שלי), שפרסם עוד בתאריך 18 ביולי 1925, הוא מפרט את תורתו על עליונות הגזע הארי הלבן ובנוסף, מפרט בדייקנות את "הפתרון של הבעיה היהודית". אולם העולם כולו לא האמין שהוא מתכוון לבצע את מה שכתב.
מתחילת הכיבוש, הגרמנים נתנו ליהודים הוראות ברורות וקשות על הגבלת החופש. בתי ספר נסגרו. חל איסור חמור של התאספות של אנשים. בין היתר, חל אסור חמור לפתוח את בתי הכנסת, או להתאסף ולהתפלל בקבוצות.
אבי לא היה חסיד ולא השתייך לחצר של רבי כל שהוא. הוא אמנם גדל בבית הוריו החסידי והיה מסורתי. אבל, הוא זרם עם הקידמה. הוא האמין וגם התפלל שלוש פעמים ביום כל יום והלך לבית הכנסת בימי שישי ושבת. גם בכל החגים. אני תמיד הצטרפתי אליו והלכתי אתו לבית הכנסת. אבל אני לא נמשכתי לאמונה דתית והורי לא הכריחו אותי.
אחרי כחודש של שלטון הגרמני, הגיע יום הכיפור שהיה הפעם, ב-28 לספטמבר 1939. היות והגרמנים אסרו על היהודים להתאסף, אבי לא היה יכול להתפלל בבית הכנסת. אבי החליט להתפלל בבית לבדו.
נזכרתי איך ראיתי את אבי בעת התפילה. האווירה הייתה יוצאת דופן בגלל התאורה. משחק אור וצל. משחק קרני השמש החודרים דרך חלון לתוך פרוזדור ארוך במיוחד. זה היה בדירה החדשה שלנו, שהורי שכרו בתחילת השנה.
קרני השמש והצללית של אבי, עטוף כולו בטלית, עומד בתוך קרן האור הנכנסת דרך חלון מחדר מרוחק. אורכו של הפרוזדור היה כ-12 מטר. אני בדיוק נכנסתי לדירה וראיתי את אבי עטוף בטלית, עומד בקצה השני של הפרוזדור הארוך, עומד ומתפלל. הפעם כמובן, התפלל לבדו. הוא גם צם כמו בכל יום כיפור. יום שלם - מתפלל וצם. כמובן, אסור היה להדליק חשמל.
אני זוכר את המראה בגלל העננים, משחק האור וצל, השתנה כל הזמן. הצללית של אבי, שראיתי באותו יום כיפור, מלווה אותי כל החיים.