הסלקציה של דר' מנגלה 32
לפני כל סלקציה ובפרט לפני אלו שנעשו ע"י דר' מנגלה בעצמו, חיילי ה-SS הכינו את שטח המחנה כדי למנוע כל אפשרות של מרי, התנגדות מצד הקורבנות, העוברים את הסלקציה. תחילה הגיעה יחידה מיוחדות של חיילי ה- SS ובידיהם שוטים , מקל ארוך, כ-3 מטר אורכו. מיד יצרו פאניקה מכוונת. פקדו עלינו להתפשט מכל הבגדים. להסתדר בחמישיות. כאשר כולם היו ערומים ולפי הצו, נעמדנו בחמישיות, הורו לנו לקפוץ קפיצות צפרדע. הם גם הסבירו הראו לנו, מה כוונתם.
היינו חייבים לשים את שתי הידיים על העורף. להתכופף לכריעה ואז לקפוץ עם שתי הרגלים, לקפוץ קדימה. ככה, כל אנשי הצריף כ-350 איש המיועדים למשלוח לעבודות פרך, לחברת ביסינג. ככה הריצו אותנו בכל שטח המסדר שהיה צמוד לצריף שלנו וגם לעבור את המגרש שהיה מעבר לשביל, הצמוד לצריף הצמוד. אני חשבתי, ששטח הקפיצות שלנו, גודלו היה כגודל מגרש כדור רגל.
היו אנשים שלא עמדו בכך. אלה שנפלו, קיבלו מכות מהשוט-מקל הארוך שבידיהם של חיילי ה-SS. אלה שעברו את קפיצות הצפרדע הועמדו שוב בחמישיות. היינו כולנו עדיין ערומים. כעבור דקות ספורות, הופיע דר' מנגלה והוא אישית התחיל לבצע את הסלקציה.
הוא נעמד במרחק לא גדול, מהאיש העומד בשורה הראשונה וסקר את החמישייה של בני האדם העומדים מאחוריו של הראשון. הוא לא נהג לדבר. הוא נהג להצביע עם אצבע על האיש. הקורבן, המיועד להשמדה, היה חייב לצאת מהשורה ולהצטרף לקבוצת הנושרים. כאשר גמר עם השורה עבר לחמישייה הבאה.
כך זה נמשך זמן די ארוך עד שדר' מנגלה הגיע, לשורה בה אני עמדתי. הייתי הרביעי בשורה. כהרגלו, הוא הצביע עם אצבע. חשבתי שהוא מתכוון אלי. שאלתיו בגרמנית - "אתה מתכוון אלי"??. הוא ענה לי - "תמשיך לעמוד, כלב"
הוא סימן על אדם שעמד מאחורי - החמישי. בסלקציה זו חוסלו כ- 100 קורבנות שהגיעו מגטו לודז'. קבוצה זו, אמורה הייתה להגיע למפעלי ביסינג לעבודות הכפיה.
הגעתי לבראונשווייג בתחילת נובמבר 1944. התנאים בו היו גרועים מאוד. גם הקור העז של החורף של השנה 1944. המחנה שימש בעצם, כמחנה מעבר ממנו נשלחו עובדים לבתי חרושת של המפעל שבסביבת בראונשוויג. , היה שם רק צריף גדול ובו אולם גדול. שאכלס את העובדים, שטרם הועברו לעבודה בבתי החרושת של החברה. באולם היו שולחנות ולידם ספסלים. כל עוד היינו במחנה זה, ישנו על הספסלים האלה. כאן לא היו מיטות כלל.
הקור היה מציק נורא. לא נתנו לנו בגדי חורף, גרביים, נעליים או שמיכות להתכסות בלילות. לרבים קפאו אצבעות רגליהם. לעיתים בלילות התעוררנו בבהלה מצעקה נוראה של אחד הקורבנות. למסכן שצעק, קצות האצבעות היו קפואות ברגליו כל עוד עכברוש נגס באצבעותיו באזור הקפוא, הוא לא הרגיש. אבל, כאשר העכברוש הגיע ונגס בשטח הלא קפוא – האיש, התעורר מכאבים ומדמם.
גם הפעם אני מציין שהיה לי שוב מזל. באחד המקומות של המחנה, מצאתי חלק של שק מלט ריק, שהיה מנייר . השק הזה, עשוי מכמה שכבות של נייר עבה. עטפתי בו את כפות הרגליים וכך מנעתי קפיאת אצבעות רגלי. למזלי, אחרי כמה ימים, הועברתי למחנה עבודה בעיירה, פשלדה.
.Karl Liedke Sept 1944 First Group of 350 prisoners
October Second Group 0f 500 prisoners
November Third Group of 350 All together 1200 prisoneers
I was within the third group Burkenau I was since 28 August 1944 – Middle of November 1944