דן הדני

הרכבת שנסענו אתה במשך 8 ימים, עצרה לפתע ומבחוץ שמענו קולות אנשים. הבנו, שהגענו לאיזה תחנה. הדלת של קרון הרכבת, שהייתה כל המים נעולה מבחוץ - נפתחה. אור השמש חדר לתוך הקרון. חיילי ה-SS, בליווי כלבים מאיימים, צורחים ופוקדים עלינו לרדת מהקרון. "אלאס אוסטרייטן".

​

ראיתי איך פגעו עם שוט, באיש אחד. הוא היה מבולבל ומבוהל,  כמעט נפל כשירד מהקרון. הירידה מהקרון הייתה קשה. בכוונה לא הניחו מדרגות, ליד הדלת.  היינו מוכרחים לקפוץ מהקרן אל הרציף. בין הבאים, היו גם זקנים וגם משפחות עם ילדים קטנים. היו כאלה שניסו לעזור לאלה שהיה להם קושי בלרדת. אבל חיילי ה-SS, לא נתנו. הם האיצו אותם במכות של שוט, לעזוב מיד ולהצטרף לקבוצה המתקדמת. 

משפחתי הייתה די מלוכדת. ירדנו מהקרון ביחד. כאשר אנחנו קופצים מהקרון ורגלינו נוגעים ברציף, תוך שניות חיילי    ה-SS, עשו סלקציה ראשונה. בסלקציה זו, הפרידו בין גברים ונשים. בנקודה זו, הופרדתי פתאום, מאימי ואחותי ונשארתי לבד. מרגע זה, לא ראיתי אותן יותר. 

​

בקושי הספקנו לעשות מספר צעדים, ולפני שמסוגלים להבין מה כאן קורה, אנחנו, קבוצת הגברים, מתקדמים מרחק קצר ושוב חיילי ה-SS,  עושים סלקציה נוספת. הפעם הם בוחרים את "מי לחיים, ומי למוות". אבל אלה שנבחרו לחיים עדין, נבחרו כי השלטון הנאצי יכול עוד להפיק תועלת להעביד אותנו בעבודת פרך. בזמן האירוע, לא ידענו על כוונתם של אנשי ה-SS. לא יכולנו לנחש שהורגים אנשים בגלל  יהדותם.

​

בסוף,  מצאתי את עצמי, בתוך קבוצה של כ-60 גברים, שזכתה לעת עתה בחיים. הקבוצה הייתה בדרך למקלחות. חלקם אפילו  לא נראו שסבלו מרעב בגטו. חלקם  שמנים, לבושים בבגדי יוקרה. כאן קיבל פיקוד עלינו, צוות של אנשי הקאפו ותיקים. בשלב זה, אנשי הקאפו החליפו את אנשי ה-SS.  הם הצעידו אותנו לתוך המחנה והכניסו אותנו לצריף ריק. אנחנו היינו עדין לבושים בבגדים מהנסיעה, מהבית, מהגטו. 

​

קיבלנו פקודה להתפשט כי אנחנו נכנסים למקלחת שבחדר סמוך. כאשר התחלנו להתפשט, הזהירו אותנו, להיכנס למקלחת ערומים לגמרי ולא לקחת, ולא להבריח, דברי ערך. היינו חייבים להשאיר בחדר הזה, כל דבר שעמו הגענו. עלינו היה להיכנס למקלחת - עירומים לגמרי.

​

כאשר נכנסנו לאולם המקלחות, חיכתה לנו הפתעה. נוכחתי באירוע שהייה קשה מאוד לצפייה. התברר שבקבוצה שלי, נמצא יהודי, שבגטו היה ידוע כמלשין הבכיר של הגסטאפו. הוא הסגיר לשלטונות הנאצים, יהודים רבים.   יחד אתו, היו גם שניים או שלושה אחים שלו. הם נאלצו להביט איך אחיהם מקבל מכות רצח, במשך זמן די ממושך. כנקמה על היותו משתף פעולה עם הגסטאפו, ראיתי, איך הקאפו מכים אותו. מכות רצח. כאשר התעלף, זרם המים הקרים, שיצא מזרנוק שריפה גדול, העיר אותו. אז, שוב הכו בו ושוב המים העירו אותו. זה חזר על עצמו, כמה פעמים.

​

לפני המקלחת נעמדתי במקרה ליד איש אחד, ערום. התברר לי מיד, שהוא אחד האחים של המלשין מהגטו. ראינו איך מכים את אחיו. ראיתי איך שערות הזקן על פניו, צומח ומלבין, מרוב צער. כעבור כמה ימים, נודע לי, שהאיש שהלשין, נפטר מהמכות שקיבל. אחרי המקלחת הקרה יצאנו ממנה עירומים אל רחבה ליד צריף המקלחת.

​

ברחבה היו כמה חוליות של קאפו שלכל חוליה תפקיד מיוחד לקליטת הבאים החדשים. כשהגעתי לחוליה ראשונה, הצוות, גילח לי את כל השערות שהיו על גופי. ממש מכל המקומות בהן צומחות שערות. סכיני הגילוח בהם השתמשו, עברו על גופם של רבים מהקורבנות הקודמים. היו משומשים מאוד. גרמו לנו לפצעים שטפי דם. מיד עם גמר שלב זה, עברתי לחוליה הבאה.

​

החוליה השנייה, הייתה מבצעת דזינפקציה. הקאפו עמדו ולידם דלי מלא ליזול וסמרטוט לחיטוי. אחד מהקאפו, הוציא מהדלי סמרטוט ספוג ליזול ומרח  בכל האזורים המגולחים שעל גופי. כמעט מרחו את כל גופי בליזול. הליזול גרם עינויים ושרף מאוד. גם קצת מהליזול התגנב מהראש לתוך העיניים. הכאב הנורא היה כאשר מרחו את הליזול באזור המגולח של מפשעה. זה לא היה סימפטי כלל. 

​

לאחר החיטוי הכואב, נכנסנו סוף סוף לצריף ובו מונחים על הרצפה, דברי לבוש. לפי הוראות של הקאפו, מותר היה לנו לבחור, לבוש אחד בלבד. רוב הבגדים היו בגדי קיץ, של הקורבנות  שהגיעו ימים ספורים לפנינו.

​

מזג האוויר התחיל להיות חורפי, הדאיג אותי. לאחר תהליך הקליטה, הובילו אותנו לצריף ארוך שבתוכו, תנור חימום ארוך מאוד. תנורים אלה מעולם לא חיממו כי לא הופעלו. ליד התנור, הייתה ערמת שמיכות ממנה, לכל אחד מותר היה לקחת, שמיכה אחת בלבד.