העברה למחנה ראוונסבריק 2-1-19
יום אחד הגענו למחנה הריכוז ראוונסבריק. אסירי המחנה היו מעורבים, ממדינות אירופאיות רבות. היו שם אסירים מרוסיה, פולין, אוקראינים וצרפתים. התחברתי לקבוצה מעורבת של פולנים ורוסים. הם ראו בי אחד מהם. לא נחשבתי כיהודי.
כמה ימים לאחר מכן, מפקד המחנה, קצין האס אס הגרמני, מחוץ לשעות הרגילות הודיע לפתע, , על מסדר כללי מיוחד של כל האסירים. נתנו לנו פקודה לעמוד בחמישיות. לאחר מכן, ה פקודה הראשונה שנתן, הייתה - על כל היהודים לצאת צעד אחד מחוץ לחמישיות. לא היססתי לרגע ויצאתי. חבריי הגויים, שעמדתי איתם, היו המומים. הם חשבו שאני אחדמהם. לא נחשבתי על ידם אני יהודי. הקבוצה תקפה אותי בקללות ואמירות אנטישמיות.
אנשי האס אס ריכזו אותנו מחוץ לסדר הכללי של המחנה. חשבת י, שהיו שם כ- 3000 יהודים. שמתי לב למשהו חריג. עם קבוצת קציני האס אס, עמד איתם, עם מפקדי המחנה הגרמני אדם הנראה כאזרח. בשלב מסוים, הוא עזב אותם ונעמד בצד. הוא היה ללא מדים צבאים, אך היה לבוש היטב. הוא לבש את מגפים ובגדי
עור שלו. את בגדי העור אזרחיים בלטו אצלו היטב . כאשר כל היהודים נעמדו מחוץ למסדר הכללי, האיש הזה ניגש ונעמד מולנו - קבוצת היהודים. התחיל לדבר לפנינו ביידיש שוטפת. בקושי שמעתי מה הוא אומר. אבל כולם הבינו שהוא מודיע לנו שמעכשיו הגרמנים יתייחסו אלינו טוב יותר. חשבנו שהוא אומר משהו, שהקבוצה שלנו תוחלף במשאיות אמריקאיות כבדות עבור הצבא גרמני. שאלתי את מי שעמד לידי, והוא גם אמר שהוא לא מבין על מה מדובר.
לאחר הנאום שלו, האיש נעלם. אבל לקחו אותנו שוב לצעדה. התחלנו ללכת כשעה עד שהגענו ליער. חשבתי שיחידת האס אס, מחכה לנו כאן עם מקלעים. למרבה המזל, חומות גבוהות עם שער ענק הופיעו פתאום ביער. התקרבנו לשער ענק. לאחר זמן מה, השער נפתח אוטומטית. נכנסנו למקום בשעות הבוקר המוקדמות. הכניסה למקום והמראה שממול, היו מגודרים בחומות בגובה 7-8 מטרים. משני צידי המקום ראינו מחסנים ענקיים. מהבוקר לא קיבלנו אוכל או שתייה.
כשהאחרון בקבוצה שלנו נכנס, שער הכניסה נסגר אוטומטית. המקום נהיה צפוף מכמות האנשים שהיו בו. היינו בערך 3000 איש. לא ידענו למה אנחנו כאן. מחשבות שונות חלפו בראשי. בהתחלה חשבתי שכאן הם יהרגו אותנו. בשעות אחר הצהריים המאוחרות נפתחו פתאום דלתות של אחד הצריפים. לפתע ראינו שהמחסן הענק שייך לאונר"א. לא ידענו בדיוק מה זה. הורו לנו לעמוד בתור, ואז הם התחילו לחלק לנו שמיכה ו- 2 חבילות של חבילות של אונרר"א. חבילה אחת שקלה 5 ק"ג והשנייה של 3 ק"ג. לאחר שסיימו לתת לנו את שתי הקופסאות, הם הודיעו לנו שיחלקו לנו חבילה נוספת,
של 3 ק"ג. ואז המשקל הכולל של כל החבילות שקיבלנו, שקלה כ- 11 קילו.
כשפתחנו את החבילות, ראינו שהן מכילות קופסאות עם מזון משומר. אבל גם סיגריות ומגוון דברים אחרים היו בקופסאות אלה של אונרר" א. ברור שהדברים האלה היו מסוכנים מאוד לאנשים שסבלו במש חודשים רבים, מרעב כמונו. לשאת משקל של 11 קילו, חייה עבורנו כמעת בלתי אפשרי. כולם סבלו מתת תזונה קשה. היינו בעצם שלדים. היו לא מעטים שחטפו את המזון המשומר ואכלו יתר על המידה. בקופסאות של UNRA שקיבלנו, לא היה לחם, רק מעט מאוד קרקרים. בקושי הייתה קופסה קטנה אחת של ביסקוויטים. החבילות הללו גרמו למותם של קורבנות רבים. מחלת דיזנטריה ושלשולים התפשטה במהירות.
מוצר אחד בקופסה היה חיובי מאוד עבורנו. אלו היו קופסאות הסיגריות אמריקאיות שהיו בכל קופסת מזון. כיבדנו בסיגריה את חייל הוורמאכט הגרמני, ששמר עלינו ליד דלת ה פתוחה של הקרון. נכון, לאחר מכן, התחלנו להרגיש יד קלה יותר של השלטון הגרמני . גם בכול קרון היינו כ- 60 איש בלבד ולא 120 איש כפי שהיה בעת חיסול גיטו לודז.
20250504