צעדת המוות מפשלדה לווטנסטשדט
בתחילת חודש פברואר 1945, התקדמות כוחות של צבאות השחרור הורגש בצורה מוחשית. השלטון הנאצי ניסה להסתיר את הזוועות שביצעו במחנות הריכוז. יחד עם זה, הגבירו את רצח היהודים. כאשר כוחות השחרור התקדמו למחנה שלנו, בפשלדה, הוציאו אותנו ב- "צעדת המוות", ממחנה העבודה בפשלדה (Fechelde) לכיוון מחנה ריכוז בווטנסטדט, (Watenstadt), מרחק של כ- 32 קמ. הכריחו אותנו לצעוד, ללא מנוחה וללא שתייה ומזון. זו הייתה אחת השיטות, מטרה להמית כמה שיותר יהודים. צעדנו, בלווי חיילים גרמניים מוורמכט, שהיו תחת פיקוחם של חיילי ה-SS.
היום, כאשר אני כותב עמודים אלה, אינני זוכר, לשמחתי, רוב התמונות נלקחו מזכרוני. בכל זאת עבר 70 שנים. אני שמח שהצלחתי לשכוח מירב חלקים, ממה שעברתי. בכל אופן, אני נזכר איך צעדנו בחמישיות, מלווים משני הצדדים עם חיילי הוורמאכט, שהיו תחת פיקוחם של חיילי ה-SS אכזרים במיוחד. עברנו שדות וכפרים ובשוליים של עיירות. אבל לא ראינו את תושבי המקום. אלה הסתגרו בביתם, כנראה לפי הוראות מלמעלה. לא היו לנו שירותים, הדרושים לבני אדם. אני מזכיר, הגרמנים לא ראו אותנו כבני האדם. עוד לפני המלחמה, הפרסומות של השלטונות הגרמניים, השוו אותנו, היהודים - לעכברושים. שר התעמולה הגרמני יוזף גבלס, דאג להפיץ את התעמולה הזדונית, ללא מורה גם ללא לתגובת העולם הנאור. כי למעשה לכל העולם כולו, לא היה אכפת מה קורה ליהדות אירופה. האנטישמיות פרחה לא רק באירופה שרובה נמצאת תחת השלטון הנאצי.
אני גם נזכר באלה שצעדנו בחמישיות. ליוו אותנו חיילי וורמאכט מלווים בחיילי סס. לעיתים, כמה מהצועדים נפלו. בודדים הצליחו לקום, לפני שקיבלו מכות מהחיילים המלווים אותנו., יחידת איסוף מיוחדת אספה את אלה שלא קמו. הם נשלחו למקום בו חוסלו ביריות.
לצעדת המוות, הייתה מטרה אחת בלבד. דילול כמות השורדים. הרי הגרמנים השתדלו לאמת את הבטחותיהם בחיסול השאלה היהודית.