top of page
  • תמונת הסופר/תdanhadani

ציונות ועלייה לפלשתינה

אבי, היה שנים פעיל מאוד במפלגה, "פועלי ציון – שמאל ". השאיפות לעשיית עליה לפלשתינה, היו מעשיות ואמיתיות מאוד.


בשנת 1925, כאשר הייתי בערך בן שנה, קיבלנו סרטיפיקט, אשרת כניסה לפלשתינה שהוצאה בפעם הראשונה לכל המשפחה ע"י שלטונות הבריטיות. זכור לי הדרכון המשפחתי שנשאר לנו. אהבתי להסתכל בו כי ראיתי את עצמי, תינוק בן שנה בערך, יושב בין אמי ואבי. בדיוק, כמו בצילום שעשינו בשנת 1937, כ-12 שנים לאחר מכן.


כשהגענו לטריאסטה, איטליה בדרכנו לפלשתינה, אבי פגש שם חבר מילדות. האיש היה בדרכו חזרה מפלסטינה לפולין. הוא ברח מפלשתין בגלל הערבים שמבצעים פוגרומים והורגים את היהודים בארץ. הוא שכנע את הורי, לחזור לפולין גם כן, ובשום אופן לא להמשיך לפלשתינה. אבי שמע בקולו, וכך חזרנו לפולין יחד אתו.


לפי זכרוני, בשנת 1936, קיבלנו אשרת כניסה בפעם השנייה. אני זוכר את הדרכון המשפחתי החדש. הצילום המשפחתי, שהיה מודבק בו, היה דומה לצילום שעשינו לפני 12 שנים, בפעם הראשונה. עשינו כבר כל ההכנות לנסיעה זו. גם קיבלנו כבר תאריך הנסיעה. אולם התקף דלקת חריפה של כיס המרה, שאבי קיבל בפתאומית, מנעה ממשפחתי לעלות ארצה, לממש את שאיפותיהם הציוניות. זה היה גורלנו.


פעילות מפלגתית של אבי, הייתה רחבת אופקים. לעיתים, הוא השתתף בדיונים עם אישים בעלי שם. הוא נתן גם כתף, לקבוצות שהיו בדרכם לעלייה. חלקם היו בריכוז הכשרה, לקראת עלייתם ארצה. אינני יודע את כל הפרטים כי הייתי ילד ולא שיתפו אותי בכל, אבל אני זוכר דיבורים שקלטתי בעת פגישות בבית שהיו, או כשאבי לקח אותי למפלגה.


להלן, סיפור הצילום המשפחתי משנת 1936, שהיה מודבק בפספורט ואשרת כניסה לעלות לפלשתינה:


לאימי הייתה חברה טובה מאוד. שמה היה, רנה צוקרמן. בשנת 1934 היא עלתה ארצה עם אחותה, לובה. מילדותי זכרתי את שמותיהן של החברות של אמי. נזכרתי, שבשנת 1936, כאשר קיבלנו את הסרטיפיקט, עם תאריך העלייה, בפעם השנייה, אמי שלחה לחברתה רנה, מכתב בצירוף העתק הצילום, שעשינו בשביל הפספורט המשפחתי. במכתב זה אמי הודיע על באינו.


לא הייתה לי כל אינפורמציה או כתובת של החברות של אימי. בעת שרותי בחיל הים, בעת אחת החופשות שלי, הגעתי לתל אביב. התחלתי לחפש אותן לפי שמותיהן שזכרתי. במקרה מצאתי אותן בתל אביב. אחת האחיות התחתנה בינתיים.


צלצלתי אליהן והזמינו אותי לבקר אותן. כשהגעתי, רנה חברתה של אמי, הוציאה מיד מאלבום שלה, את צילום המכתב שאבא כתב לה. ונתנה לי אותם.

מצאתי הקדשה, שאבי כתב לה, מאחורי הצילום.



זה, מכתב, כתוב ביידיש, של אבי לחברתה של אמי, רנה צוקרמן. אבי הודיע לה, על בואנו וצירף גם את הצילום המשפחתי.


2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

שירת התקווה, בקרון לפני השחרור

התחלנו לצועד בשעות הערב, לעבר פסי הרכבת. כאן חיכתה לנו רכבת משא אולם הכניסו לכל קרון 50-60 איש בלבד. בתוך הקרון ישב חייל גרמני מבגור מוורמכט. הוא לא הפחיד אותנו. כשעלינו לקרון הרכבת, כל אחד התמקם ברו

מחנה הריכוז רוונסבריק - Ravensbruck

באחד המעברים, הגענו למחנה ריכוז ברוונסבריק, המחנה היה מעורב. היו שם אסירים מרוסיה, אוקראינים וגם פולנים. התחברתי עם קבצה מעורבת של פולניים ורוסיים. הם חשבו אותי לאחד מהם. לא חשבו אותי ליהודי. כעבור כ

מחנה הריכוז בוואטנשטאדט

אחרי הצעדה המפרכת, הגענו סוף סוף למחנה בווטנשטאדט. במחנה זה היינו רק כמה ימים. חשבנו שכנרה החזית מתקרבת אלינו והגרמנים ניסו להסתיר את הפשעים שבצעו במחנות הריכוז. זה היה מחנה גדול שבו היו גם אסירים לא

Comments


bottom of page