מפעלי ביסינג בבראונשווייג

הגעתי לבראונשווייג בתחילת נובמבר 1944. התנאים בו היו גרועים מאוד. גם הקור העז של החורב של השנה 1944. במחנה, היה צריף גדול ובו אולם גדול. שהו בו אנשים, שטרם הועברו לעבודה בבתי החרושת של החברה. באולם היו שולחנות ולידם ספסלים. כל עוד היינו במחנה זה, ישנו על הספסלים. לא היו מיטות.

הקור היה מציק נורא. לא נתנו לנו בגדי חורף, גרביים, נעליים או שמיכות לכיסוי בלילות. לרבים קפאו אצבעות רגליהם. לעיתים בלילות התעוררנו בבהלה מי צעקה נוראה של אחד הקורבנות. למסכן שצעק, קצות האצבעות היו קפואות ברגליו . כל עוד עכברוש נגס באצבעותיו באזור הקפאו, הוא לא הרגיש. אבל, כאשר העכברוש הגיעה ונגס בשטח הלא קפאו – האיש, התעורר מכאבים ומדמם.

גם הפעם אני מציין שהיה לי שוב מזל. באחד המקומות של המחנה, מצאתי חלק של שק מלט ריק, שהיה מנייר . השק הזה, עשוי מכמה שכבות של נייר עבה. עטפתי בו את כפות הרגליים וכך מנעתי קפיאת אצבעות רגלי.

למזלי, אחרי כמה ימים, הועברתי למחנה עבודה בעיירה, פשלדה.

—----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

.Karl Liedke Sept 1944 First Group of 350 prisoners

October Second Group 0f 500 prisoners

November Third Group of 350 All together 1200 prisoneers

I was within the third group Burkenau I was since 28 August 1944 – Middle of November 1944