top of page
  • תמונת הסופר/תdanhadani

מחנה הריכוז רוונסבריק - Ravensbruck

באחד המעברים, הגענו למחנה ריכוז ברוונסבריק, המחנה היה מעורב. היו שם אסירים מרוסיה, אוקראינים וגם פולנים. התחברתי עם קבצה מעורבת של פולניים ורוסיים. הם חשבו אותי לאחד מהם. לא חשבו אותי ליהודי.


כעבור כמה ימים, הכריזו פתאום, מחוץ לשעות הרגילות, על מסדר כלל. אספו את כל אלפי האסירים ונתנו הוראה לעמוד בחמישיות. מיד, בפקודה ראשונה, הורו לכל היהודים לצעוד צעד אחד קדימה מחוץ לחמישיות. לא היססתי לרגע, צעדתי א הוצא. חבריי הגויים שלידם עמדתי לפני רגע נדהמו, כי חשבו אותי לאחד מהם. לא חשבו אותי כיהודי. הקבוצה התנפלה עלי בגידופים וקללות.


רכזו אותנו מחוץ למסדר כללי של המחנה. הארכתי, שהיינו שם כ-3000 יהודים. שמתי לב, על מישהו יוצא דפן. תחילה, הוא עמד יחד עם מפקדי המחנה הגרמני. בשלב מסוים הוא עזב אותם, ונעמד בצד. הוא היה ללא מדי צבא אך היה לבוש היטב. בלט במיוחד הבטלדרס מעור שלבש ומגפיים. כשאנחנו היהודים עמדים מסודרים מחוץ למסדר הכללי, האיש התקרב ונעמד מולנו. כאשר הוא עומד מול הקבוצה שלנו החל לדבר ביידיש עסיסית. אני לא כל כך קלטי ושמעתי מה הוא אמר. אבל כולם הבינו שהוא הודיע לנו, שאנחנו מוחלפים ומעכשיו נקבל יחס טוב. שאלתי אחד שעמד על ידי, גם הוא אמר, שלא הבין במה מדובר.


אחרי הנאום, הוא צעד אותנו במשך כשעה עד שהגענו ליער. חשבתי שכאן מחכה לנו יחידת SS עם מכונות ירייה. למזלנו, התגלו פתאום בתוך היער, חומות גבוהות עם שער ענק. התקרבנו, והשער נפתח. נכנסנו בשעות בוקר המוקדמות. עוד לא קיבלנו אוכל ושתיה. כאשר אחרון הקבוצה נכנס, שער הכניסה נסגר אוטומטית. המקום נהיה דחוק מכמות האנשים שהכיל. הרי היינו כ-3000 איש. לא ידענו למה אנחנו כאן. מחשבות שונות עברו במוחי. תחילה, חשבתי, שכאן יחסלו אותנו.


בשעות הצהריים המאוחרות, דלתות של אחד הצריפים נפתחו. פתאום ראינו שהצרפים הענקים הם שייחיםל-UNRA. לא ידענו בדיוק במה מדובר. הורו לנו לעמוד בשורה, ואז התחילו לחלק לנו שמיכה ו-2 חבילות של UNRA , חבילה אחת של 5קג. והשנייה של 3קג. חבילות אלה הכילו קופסאות שימורים, סיגריות ושלל דברים אחרים. ברור הדברים האלה מסוכנים מאוד לאנשים מורעבים כפי שהינו. כשגמרו לחלק לנו את שתי הקופסאות, הודיעו לנו שיחלקו לנו, עוד חבילה אחת נוספת, של 3 קג. המשקל הכללי של כל המצרכים שקיבלנו, היה מעבר ל- 11 קילו. סחיבת משקל כזה, היה עבורנו בלתי אפשרי.


אנחנו היינו מורעבים. רבים מאיתנו היינו בתת תזונה קשה. לרוב שלדים. היו דיי רבים שהתנפלו על מזון הקונסרבים ואכלו ללא מידה. בקופסאות ה-UNRA שקיבלנו, לא היה לחם או צנימים. בקושי הייתה קופסת ביסקוויטים אחת קטנה.


החבילות האלה גרמו למותם של רבים. מחלת הדיזנטריה, שלשולים, התפשטה במהירות. מוצר אחת בקופסה היה חיובי מאוד עבורנו, אלה היו קופסאות הסיגריות האמריקאיות שהיו בכל קופסת מזון. כיבדנו בסיגריה את החייל הורמכט, המוגר, ששמר עלינו ליד דלת הפתוחה של הקרון. הרגשנו יד קלה יותר.


12 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

שירת התקווה, בקרון לפני השחרור

התחלנו לצועד בשעות הערב, לעבר פסי הרכבת. כאן חיכתה לנו רכבת משא אולם הכניסו לכל קרון 50-60 איש בלבד. בתוך הקרון ישב חייל גרמני מבגור מוורמכט. הוא לא הפחיד אותנו. כשעלינו לקרון הרכבת, כל אחד התמקם ברו

מחנה הריכוז בוואטנשטאדט

אחרי הצעדה המפרכת, הגענו סוף סוף למחנה בווטנשטאדט. במחנה זה היינו רק כמה ימים. חשבנו שכנרה החזית מתקרבת אלינו והגרמנים ניסו להסתיר את הפשעים שבצעו במחנות הריכוז. זה היה מחנה גדול שבו היו גם אסירים לא

צעדת המוות מפשלדה לווטנסטשדט

בתחילת חודש פברואר 1945, התקדמות כוחות של צבאות השחרור הורגש בצורה מוחשית. השלטון הנאצי ניסה להסתיר את הזוועות שביצעו במחנות הריכוז. יחד עם זה, הגבירו את רצח היהודים. כאשר כוחות השחרור התקדמו למחנה

Comments


bottom of page