מחנה הריכוז בוואטנשטאדט
אחרי הצעדה המפרכת, הגענו סוף סוף למחנה בווטנשטאדט. במחנה זה היינו רק כמה ימים. חשבנו שכנרה החזית מתקרבת אלינו והגרמנים ניסו להסתיר את הפשעים שבצעו במחנות הריכוז. זה היה מחנה גדול שבו היו גם אסירים לא יהודים. בדרך כלל, היו בו הרבה אוקראינים ורוסים. מפעם הגיעו מטוסים שהפציצו את המחנה.
אני נזכר בנסיעה ברכבת שהיה פעם, קרון המשא שהיה ללא גג. ישבנו בתוכו כ-60 - 70 אסירים יהודים בלבד. בדרך כלל הנסיעות היו כרוכות בעצירות תכופות. חשבנו שקווי הרכבת היו תפוסים ע"י הצבא הגרמני או פסי רכבת מפוצצים.
בנסיעה, הפעם ראיתי איך מטוסים אמריקאים תוקפים רכבת שלנו. המטוסים, ירו במכונות ירייה על הרכבת. ראיתי ממולי בו ישבתי, פגיעת כדור בדופן הקרון. הכדור עשה חור גדול מעל ראשו של אחד האסירים שבחבורה. כנראה הטייסים חשבו שהרכבת מסיע חיילים גרמניים.
כעבור כמה ימים עברנו למחנה אורנינבורג
אני חושב שזה היה כאן במחנה באורנינבורג. באחד הימים בעת חלוקת מרק דלוח לארוחת הצהריים, ראינו פתאום מטוסים אמריקניים באוויר, מפציצים בפצצות זרחן, את המחנה שלנו. ההפצצות היו קטנות, משקלם כ-5 קג. בכל מקום עליו נפלו, הפצצות הבעירו את השטח. כמה אנשים לא שמו לב להפצצות. הרעב היה יותר חזק. חלוקת המרק אומנם הופסקה ומחלקי המרק מצאו מחסה. אולם אלה שעמדו בתור לקבלת המרק, התנפלו על חבית המרק. היו גם כאלה שגירדו שאריות המרק, מדפנות החבית.
זכור לי שבמעבר מחנה אחד למשנהו, נסענו ברכבת המשא שהיה הקרונות היו ללא גג. לפתע, ראינו בשמיים, שני מטוסי דקוטה, משאירים שובל לבן, בזנב, מטוסים אלה סימנו בשמיים מעגל לבן מסביב לשטח גדול מאופק לאופק.
כעבור דקות ספורות התחלנו לשמוע רעש מנועים חזק, שהתחזק מרגע לרגע. לפתע ראינו איך מאות מטוסים נכנסים לתוך העיגול המסומן בעשן הלבן והתחילו להטיל פצצות כבדות. הרכבת שלנו הותקפה גם כן, אבל רק במכונות הירייה של מטוסים קלים. אני זוכר, שבקצה השני, מעל ראשיהם של העצורים היושבים בקרון, היו פגיעות של כדורים. למזלם, הכדורים פגעו מעל לראשם של היושבים.
בשלושת מחנות הריכוז, וואטנשאדט, אורנינבורג וברוונסבריק היינו בכל אחד בין שבוע לשבועיים. חשבנו שמעבירים אותנו ממחנה אחד למשנהו בגלל התקדמות הצוואות השחרור. עד שהגענו למחנה אחרון, רוונסבריק, בו התרחש אירוע מן הסרטים.