top of page
  • תמונת הסופר/תdanhadani

מות אבי, קלמן זלוצבסקי

אבי, לא היה יכול להבין ובעיקר לקבל, את התנהגות הגרמנית. הוא לא קיבל, את הרוע של העם הגרמני. בעיניו, העם הגרמני הוא סמל של תרבות. בעיניו, גרמניה מסמלת את הציביליזציה המובילה בעולם. קידמה, חינוך ומדע. אבי, לא היה מסוגל להבין את המציאות המרה שהכתיבו הגרמניים. ברור, גם הרעב התמידי שהיה בגטו, מותת אותו.


נכון שאבי סבל מדלקת בכיס המרה. הרי לפני ארבעה שנים, לא עלינו לארץ ישראל בגלל מחלתו. אבל אבי נפטר גם מרעב ומצער. הוא נפטר לידינו בבית, לפנות בוקר ב- 12 באפריל 1942. הרי בגיטו גרנו בדירה בעלת חדר אחד בלבד.


בגטו, שירותי חברת קדישא, היו מצומצמים. אם אדם נפטר בביתו, הכשר הגופה, רחיצתה ועטיפתה בתכריכים נעשתה בביתו. אמי הודיעה למוסדות הגיטו על מות אבי. הם שלחו אלינו שני גברים שיטפלו בהכנות הגופה לקבורה.


כשהגיעו לדירה שלנו, הם הורידו דלת ענקית שהייתה בכניסה לדירה שלנו. הניחו את הדלת על שולחן ועליה שמו את גופת אבי. אמי, אחותי ואני, היינו נוכחים בכל התהליך של הכנת גופת אבי לקבורה. שני הגברים עבדו קשה ומהר. הם מיהרו, כי היו צריכים לטפל בגופה של נפטר נוסף. כל יום היו מכרי מוות רבים.


הייתי סקרן. נעמדתי על כיסא ליד כניסה של הדירה הפתוחה. ראיתי את כל התהליך שעשו. לא אתאר כאן את תהליך הניכוי, אבל בסוף, עטפו את גופת אבי בתכריכים, שחתכו מסדיני פשתן, שאמי הוציאה מארון ונתנה להם. תהליך כשרות הגופה לקח כמה שעות ונגמר מאוחר אחרי הצהריים. בזה לא נגמר הסיוט.


עכשיו היינו צריכים להביא את גופת אבי, בעצמינו לבית הקברות. קיבלנו בהשאלת עגלה שהייתה מיועדת למטרה זו. בגלל מרחק הגדול, הובלת הגופה לבית הקברות נמשכה כשעתיים. אור היום כבר נעלם. בחשיכה מוחלטת קברנו את אבי בקבר, שהוכן ע"י עובד בית הקברות, מקודם.


עכשיו נותרה גם בעיה של עוצר תנוע. בין שעות 5 בערב עד למחרת 6 בבוקר, אסור היה ליהודים להסתובב ברחובות הגיטו. הפעם, לא הייתה לנו ברירה. הינו חייבים לחזור הביתה. נצמדנו לקירות הבתים להסתתר, שלא יגלו אותנו. חזרנו הביתה בשלום בשעות הבוקר המוקדמות.


אחרי היעדרות של כ-75 שנים, בשנת 2018, ערכתי סיור לפולין, ביחד עם בני רון ומשפחתו. אשתו בתיה ושני הנכדים שלי, יעל ואלון. ביקרנו במקומות ילדותי וכמובן במחנות הריכוז לזכרם של הנספים.


בצילום זה, אנחנו מבקרים בבית הקברות היהודי שבלודז' בו טמון אבי. בשנת 1942, אמי, אחותי ואני, קברנו את אבי, קלמן, שנפטר לפנות בוקר. קברו של אבי, לא מצאתי. בביקורי בלודז'. קבורתו לא נמצא גם ברישומים של בית הקברות. יש הרבה קברים בבית הקברות של גטו לודז' לא מסומנים ולא ידוע מי קבור בהם. בביקורי בבית קברות זה, נמצאת פקידה, שנותנת אינפורמציה על בית הקברות היהודי הזה.. אכן היא הראתה לי רשומים של כ-10 שמות משפחה, זהות לאבי הקבורים שם. אולם לא נמצא רשום, שמו הפרטי של אבי - קלמן. יתכן שאלה הרשומים שם, היו שמות של דודים ודודות שלי. אני לא זכרתי את שמותיהם הפרטיים.


3 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

שירת התקווה, בקרון לפני השחרור

התחלנו לצועד בשעות הערב, לעבר פסי הרכבת. כאן חיכתה לנו רכבת משא אולם הכניסו לכל קרון 50-60 איש בלבד. בתוך הקרון ישב חייל גרמני מבגור מוורמכט. הוא לא הפחיד אותנו. כשעלינו לקרון הרכבת, כל אחד התמקם ברו

מחנה הריכוז רוונסבריק - Ravensbruck

באחד המעברים, הגענו למחנה ריכוז ברוונסבריק, המחנה היה מעורב. היו שם אסירים מרוסיה, אוקראינים וגם פולנים. התחברתי עם קבצה מעורבת של פולניים ורוסיים. הם חשבו אותי לאחד מהם. לא חשבו אותי ליהודי. כעבור כ

מחנה הריכוז בוואטנשטאדט

אחרי הצעדה המפרכת, הגענו סוף סוף למחנה בווטנשטאדט. במחנה זה היינו רק כמה ימים. חשבנו שכנרה החזית מתקרבת אלינו והגרמנים ניסו להסתיר את הפשעים שבצעו במחנות הריכוז. זה היה מחנה גדול שבו היו גם אסירים לא

Comments


bottom of page