לילה הראשון במחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו

בסיום הקליטה, הובילו אותנו לצריף ארוך. בתוכו, תנור חימום ארוך שהיה במרכז הצריף. תנורי חימום האלה, מעולם לא הופעלו, ולא חיממו. למרות שבלילות שמזג האוויר היה קר מאוד. כל אחד קיבל שמיכה אחת בלבד.

בצריף שלנו הצטופפו כ-1200 איש. הקאפו שליוו אותו, העמידו אותנו בשלישיות, בשני צידי התנור. לאחר מכן, נתנו לו פקודה, בתוך השורה - להסתדר בזוגות. על האחד, לפרוס שמיכה על האספלט של הרצפה ולשכב על השמיכה. השני, התכסה ומחסה את שוכב לידו. השנים נשכבים על השמיכה של האחד, אחד בתוך השני. השניים האלה, מתכסים עם השמיכה של השני. זה היה צפוף מאוד, אבל גם חימם. ככה ישננו כמה ימים בצריף הזה. מדי בוקר וערב, קיבלנו פרוסת לחם ומים דלוחים ("קפה"). בצהריים קיבלנו מרק דליל.

מעל השורה שבא שכבתי, היו עוד שתי שורות כאלה. בכל צד של התנור היו שלוש שורות כאלה. בתוך צריף זה, הוכנסו כ- 1200 איש מהעיר לודז'. משלוח, שהגעתי גם אני.

מזג אוויר הסתווי התחיל לתת אותותיו. הבגדים שקיבלנו, היו מקבוצות קודמות שלבשו בגדי קיץ. הבגדים שלהם, עברו בדיקת תכולה, מכבסה ומיון והמתינו לידיים שלנו.

מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו

עכשיו, כשאנחנו שוכבים על אספלט קר, מחשבות רצות ולאט לאט. אנו מעכלים את מה שהיום עברנו. הזיכרונות הטריות הרצות במוח וגם לפני העיניים אינם מאפשרים להירדם. בסופו של דבר, העייפות הגדולה של היום העמוס ועם לחץ פיזי וכמובן לחץ מנטלי שעברנו, משתלט על המחשבות. אני ונפלתי לתוך שינה עמוקה, מלווה בחלומות מפחידות. שוכבים על הרצפה, מכורבלים משני צידי השורה עם חברים משמאלך ומימינך. לא יכול להסתובב, אלה רק אם כל השורה, כ-200 איש יעשו זאת. הלילה הראשון עוברת לאט מאוד כי בחלקה הגדול אתה ער ומבזבז זמן על המחשבות. מה עם אמי? איפה אחותי? אתה נשאר עם המחשבות שלך, שבור פיזית ונפשית.

מי שקולט את המציאות מהר יותר - ומנסה למצוא הזדמנויות מקריות, בתוך המציאות שישנה, יהיה לו, יותר קל. מי שימשיך למצוא אנושיות, יושר, הגיון – הוא עבוד. הגרמנים, המציאו כל מיני שיטות שטניות בהשמדת היהודים. אתה חושב איך אתה יכול לעבור את הלילה? ומה מחכה לך מחר? מחרתיים? בסה"כ אתה נשאר עם הפחד הגדול בפני הלא נודע.

המסקנה חייבת להיות מציאותית – אכן זה קרה! וזה גם קורה. גם באה מחשבה מפחידה אחרת - אם זה מה שקרה היום - מה מצפה לי מחר??! היום אני מרשה לעצמי להוסיף - שאתה חייב להגיעה להרגשה אחת ויחידה - להאמין. לא התכוונתי להאמין באלוהים – הוא לא היה שם. זה, אני משאיר לכל אחד ואמונתו שלו. התכוונתי שצריך להבין לקבל חד - משמעית - שאתה נמצא במציאות אחרת.

בתי השימוש בבירקנאו