top of page
  • תמונת הסופר/תdanhadani

השלטון הגרמני הנאצי

במלחמת העולם הראשונה הוריי הכירו את הרוסים. תמיד שמעתי את כינויים שנתנו לחיילים רוסיים. קראו להם "ואניה", כי זה היה שם נפוץ בקרב הרוסים. גם הקניטו אותם על התנהגותם הכפרית. לפני מלחמת העולם השנייה היה ידוע, רוסיה הקומוניסטית היא, ארץ מפגרת. פיתוחה של רוסייה - רק התחיל.


לעומת זאת, העם הגרמני היה ידוע כעם נאור, תרבותי ומפותח. אם מתקרבת המלחמה, היה ברור שרצוי לחיות תחת שלטון הגרמני - של עם הנאור. השלטון, בטח איננו יכול להיות אכזרי. זאת הייתה קונספציה מקובלת. כל הגיון אחר לא התקבל. כך חשבו רוב, היהודים. למרות הפרסומים של אדולף היטלר, שכתב בספרו "מיין קאמפ" שפרסם עוד לפני זכיית תפקיד של קנצלר של גרמניה. הוא כתב בספרו בפירוש שהוא רוצה גרמניה - נקיה מיהודים.


הרדיפות, שהתפרסמו בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בגרמניה הנאצית ע"י יוזף גבלס, שר התעמולה של גרמניה, הוא השווה את היהודים לעכברושים. היהודים מתרבים כמו עכברושים. היהודים גם מכרסמים כל חלקה טובה של בני האדם מגזע צח, הגרמני. בתוך ארצות העולם הנאור, האנטישמיות חגגה. חלקם שמחו, אפילו שיתפו פעולה עם הנאצים. מדינה כמו פולין, שיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית. מצאו הזדמנות ודרך, להתפטר מיהודים. האנטישמים בפולין, ראו את היהודים משתלטים על התעשיה ובנקאות העולמית. כשרואים את מספר מחנות ההשמדה שהוקמו על אדמת פולין, . גם אחרי המלחמה, כשמבקרים את התנהגות שלטונות פולין כלפי יוצאי השואה היהודים ששרדו את השואה, אי אפשר לראות אחרת.


בשנת 1933 היטלר ומפלגתו נבחרו בבחירות דמוקרטיות לפרלמנט של גרמניה. בכך הוא זכה לתפקיד הנכסף להיות קנצלר של גרמניה. המפלגה נציונלית-סוציאליסטית של היטלר, קיבלה את הסמכות להכריז מיד על חנינה כללית במדינה. כל אסירי גרמניה, שוחררו לחופשי, מכל בתי הסוהר. אולם המפלגה הנאצית גייסה מיד את הפושעים הידועים באכזריותם המיוחדת. הם מונו להיות מדריכים לאכזריות ב"בתי ספר" המיוחדים של המפלגה הנאצית. הבוגרים שסיימו, זכו לשרת בתפקידים בכירים, ביחידות ה-SS או בגסטאפו.


על אכזריותו של שלטון גרמניה הנאצית, למדנו מהר מאוד. מיד, תחת שלטון הגרמני, הבננו שמחכים לנו ימים קשים. לא ידענו עד כמה יהיו קשים. דמיון אנושי לא היה יכול לחזות. מעשים שהגרמנים הכינו מראש, ממש סיכנו חיי אדם. לפני המלחמה, קראנו בעיתונות על פעולות שגרמניה הנאצית מבצעת כלפי אזרחיה היהודים בתוך גרמניה. לא האמנו. אבל תחת הכיבוש, הרגשנו את זוועות שהגרמנים מוכנים לבצע.


שנים, עוד לפני הפלישה עצמה. הגרמנים, נתנו לראשי מדינות, ששיתפו פעולה עם השלטון הנאצי, הוראות מפורשות. כמו, הגבלת חופש. בתי ספר נסגרו. חל איסור חמור של התאספות אנשים. בין היתר, חל איסור חמור לפתוח בתי הכנסת, או להתפלל בקבוצות.



הידיעות על אכזריותם של הגרמנים, התפרסמו בכל העולם "הנאור", עוד לפני מלחמת העולם השנייה. כולם ידעו, כולם לא נקטו אצבע, למנוע ביצוע פשעים אלה נגד האנושות.


השיטה הגרמנית הייתה מתוחכמת. מפעם לפעם, ביצעו מעשה אכזרי בו נהרגו כמה אנשים. מאחר שבעת המלחמה, שליטי העולם היו עסוקים בניהול המלחמה, והקרבות בהם נהרגים רבים מהחיילים ואזרחים גם יחד, אין זמן להתעסק עם כמה יהודים הרוגים של הבעיה היהודית הגרמנית.


גרמניה הנאצית, ניצלה את חולשת העולם האחר. הנאצים הבינו מהר מאוד, שלעולם ה"נאור" אין בעיה יהודית כלל. בעצם, לאף אחד לא היה אכפת, אם אחרי המלחמה יהיו בעולם, פחות יהודים . בגרמניה הנאצית ניצלו זאת בצורה מעשית מאוד. הקימו ועידה הנקראת ואנזה, שם המקום בו נערכה הוועידה בברלין. השתתפו בה עשרות ראשי השלטון הנאצי. בוועידה זו, סוכם על הפתרון הסופי של שאלת היהודים. בשפה פשוטה, דובר בה, על שיטות חיסול של בני אדם, היהודים וגם הצוענים, בשיטה המתועשת.


ההחלטה על צורת יישום הפתרון הסופי – התוכנית להשמדת העם היהודי בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית, התקבלה בוועידה שהתקיימה ב-20 בינואר 1942, ב"וילה ואנזה" בברלין. הוועדה, בראשותו של ריינהרד היידריך, כינס את ראשיי המשטר הנאצי במטרה ליישר קו, בין המוסדות הגרמנים השונים. חשוב היה להם, הגדרת סמכויות וחלוקת תפקידים בביצוע הפתרון הסופי, של השאלה היהודית. בוועידה הוכרזו באופן ישיר וענייני פעולות אלימות כגון עיקור כפוי של בני תערובת (כפי שהוגדרו בחוקי נירנברג), שימוש ביהודים בעבודות פרך וטבח היהודים, באופן ישיר ועקיף דרך "התמעטות טבעית" כתוצאה מעבודות פרך.

תוכן הוועידה, יועד להישמר בסוד. מה ניתן ללמוד, גם שפת הקוד בה השתמש אדולף אייכמן בתוך פרוטוקול הוועידה. — שפת הקוד החליפה מושגים "רגישים", אלימים ומפלילים. אם זאת, הפרוטוקול מהווה עדות כתובה נדירה למדיניות ממשלת גרמניה הנאצית. עדותו של אדולף אייכמן במהלך משפטו בישראל, הוא מגלה, בוועידה זו, התנהלו דיונים שהושמטו מהפרוטוקול עצמו כי היו כנים ובוטים אף יותר מהמצטייר בפרוטוקול עצמו.

אף על פי שבפועל, הנאצים רצחו יהודים גם לפני ועידת ואנזה וההחלטות לגבי פעולות אלימות נעשו על ידי אדולף היטלר, הוועידה נחשבת לנקודת מפנה, מכיוון שהיוותה הצהרה התוויית דרך ברורה להשמדת יהודה מתועשת.

פתרון ועידת ואנזה, וחוסר תגובה הולמת של ארצות העולם, נתנה לשלטון הנאצי, גושפנקא לביצוע לפי רצונו. הנאצים השתמשו בשיטות שונות של השמדת היהודים. הם השתדלו למנוע שימוש במכונות הירייה, כי הנשק והתחמושת היו מיועדים לחזיתות לוחמה. אף על פי שבפועל, הנאצים רצחו יהודים גם לפני ועידת ואנזה וההחלטות לגבי פעולות אלימות נעשו על ידי אדולף היטלר, הוועידה נחשבת לנקודת מפנה, מכיוון שהיוותה הצהרה

להתוויית דרך ברורה להשמדת יהודה מתועשת.



השלטון הגרמני הנאצי - 11


החיים תחת שלטון הגרמני

אחרי שסיימתי בית ספר עממי בלודז' וזמן קצר לפני המלחמה העולמית השנייה, הורי רשמו אותי לתיכון של בית הספר הנוצרי, עירוני, על שם "פילסודסקי". עברתי בחינות קבלה והתקבלתי. הלימודים התחילו עם סיום חופשת קיץ ב-1 ספטמבר. למדו בו כ-1200 תלמידים. לא ידענו כמה תלמידים יהודים לומדים בו.


ב-10 בנובמבר 1939 בשעות הבוקר, כינס הרקטור של בית הספר, מסדר מיוחד עם כל התלמידים שבו. הרקטור הודיע לפי הוראות של הגרמנים:

א) אין לחגוג למחרת (ב- 11 לנובמבר) את יום העצמאות של פולין.

ב) כל התלמידים היהודים, חייבים לעזוב מיד את בית הספר.


במסדר התברר לי, שבכל בית הספר לומדים כ-10 תלמידים יהודים.

רוב תלמידי הכיתה שלי, לא ידעו שאני יהודי וכאשר צעדתי החוצה, האנטישמיות התפרצה בזעף. חברי הטובים גידפו וקיללו אותי כאשר התברר להם שאני יהודי.


העיר לודז, הייתה מפורסמת בעולם, בתעשיית טקסטיל האיכותית שלה. מתוך כלל של 750,000 מתושבי העיר, 250,000 היו יהודים. רובם שלטו בתעשיית הטקסטיל ובנקאות.

גטו של לודז' Litzmannstadt

זמן קצר אחרי כיבוש העיר לודז', הגרמנים החליטו חלק משטחה של פולין לספח לגרמניה תחת שם "גרמניה הגדולה". את שמה של העיר, לודז' הנמצא בשטחה של גרמניה הגדולה. שינו את שמה ל-ליצמנסטאדט.


כמה חודשים אחרי הכיבוש, לפי התכנון שהוכן מראש, החליטו הגרמנים עבור היהודים , להקים גטו בעיר לודז, . הם בחרו את השכונה היהודית המוזנחת של העיר, בשם "בלוטי", הוסיפו לשכונה שטח מהסביבה וגדרו אותו בעמודי חשמל עם מתח גבוה. מסוכן היה להתקרב לגדר חשמלית זו. רבים מצאו את מותם עליה. חלקם בניסיון לברוח. חלקם בהתעבדות מתוך יאוש.

בשטח הגטו, דחסו הגרמנים מעל 165,000 יהודים. התושבים היו יהודים של העיר לודז' וסביבתה. כעבור זמן, צירפו אליהם עוד כ-40,000 יהודים שגורשו מגרמניה, אוסטריה, הולנד ואזורים אחרים של אירופה וכן עוד כ-7,000 צוענים.

בסופו של הסיפור, גטו לודז' נהיה, אחד מן הגטאות הגדולים בפולין. בסך הכל, עברו בגטו כ-205,000 איש. כאשר הרוסים שחררו את האזור, נותרו בגטו 877 יהודים. ורק כ-10,000 שרדו את המלחמה במקומות אחרים. הגרמנים אסרו ליהודים להפעיל בתי ספר. תאוריה הנאצית סברה, שהיהודים אינם בני אנוש. על כן, לא מגיע להם ללמוד.

צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

שירת התקווה, בקרון לפני השחרור

התחלנו לצועד בשעות הערב, לעבר פסי הרכבת. כאן חיכתה לנו רכבת משא אולם הכניסו לכל קרון 50-60 איש בלבד. בתוך הקרון ישב חייל גרמני מבגור מוורמכט. הוא לא הפחיד אותנו. כשעלינו לקרון הרכבת, כל אחד התמקם ברו

מחנה הריכוז רוונסבריק - Ravensbruck

באחד המעברים, הגענו למחנה ריכוז ברוונסבריק, המחנה היה מעורב. היו שם אסירים מרוסיה, אוקראינים וגם פולנים. התחברתי עם קבצה מעורבת של פולניים ורוסיים. הם חשבו אותי לאחד מהם. לא חשבו אותי ליהודי. כעבור כ

מחנה הריכוז בוואטנשטאדט

אחרי הצעדה המפרכת, הגענו סוף סוף למחנה בווטנשטאדט. במחנה זה היינו רק כמה ימים. חשבנו שכנרה החזית מתקרבת אלינו והגרמנים ניסו להסתיר את הפשעים שבצעו במחנות הריכוז. זה היה מחנה גדול שבו היו גם אסירים לא

תגובות


bottom of page