top of page
  • תמונת הסופר/תdanhadani

הרכבת נעצרה ברציף באושוויץ- בירקנאו

הרכבת שנסענו איתה במשך 8 ימים, עצרה לפתע ומבחוץ שמענו קולות אנשים. הבננו, הגענו לתחנה. הדלת של קרון הרכבת שהייתה נעולה מבחוץ - פתחו אותה. אור השמש חדר לתוך הקרון. חיילי ה-SS, בליווי כלבים מאיימים, צורחים ופוקדים עלינו לרדת מהקרון. "אלאס אוסטרייטן".


ראיתי איך פגעו עם שוט, באיש אחד, מבולבל ומבוהל כי כמעט נפל כשירד מהקרון. ירידה מהקרון הייתה קשה. בכוונה לא הניחו מדרגות, ליד דלת הקרון. היינו מוכרחים לקפוץ מהקרן אל הרציף. בין הקורבנות, היו גם זקנים וגם משפחות עם ילדים קטנים. היו כאלה שניסו לעזור לאלה שהיה להם קושי בלרדת. אבל חיילי ה-SS, לא נתנו. הם האיצו אותם במכות של שוט, לעזוב מיד ולהצטרף לקבוצה המתקדמת.

משפחתי הייתה די מלוכדת. ירדנו מהקרון יחד. כאשר אנחנו קופצים מהקרון ורגלינו נגעים ברציף, תוך שניות חיילי ה-SS, עשו סלקציה ראשונה. בה סלקציה זו, הפרידו בין גברים ונשים. בנקודה זו, הופרדתי פתאום מיאמי ואחותי ונשארתי לבד. מרגע זה, לא ראיתי אותן יותר.


בקושי הספקנו לעשות מספר צעדים, ולפני שמסוגלים להבין מה כאן קורה, אנחנו, קבוצת הגברים, מתקדמים מרק קצר ושוב חיילי ה-SS, עושים סלקציה נוספת. הפעם הם בוחרים את

"מי לחיים, ומי למוות". אבל אלה שנבחרו לחיים עדין, נבחרו כי השלטון הנאצי יכול עוד להפיק תועלת להעביד אותנו בעבודת פרך.


בסוף, מצאתי את עצמי, בתוך קבוצה של כ-60 גברים, שזכתה לעת עתה בחיים. הקבוצה הייתה בדרך למקלחות. חלקם אפילו לא נראו שסבלו מרעב בגטו. חלקם שמנים, לבושים בבגדי יוקרה. כאן קיבל פיקוד עלינו, צוות של אנשי קאפו התיקים, שהחליפו את אנשי ה-SS. הם הצעידו אותנו לתוך המחנה והכניסו אותנו לצריף ריק. אנחנו היינו עדין לבושים בבגדים מהנסיעה, מהבית, מהגטו.


קיבלנו פקודה להתפשט כי אנחנו נכנסים למקלחת שבחדר סמוך. כאשר התהלכנו להתפשט, הזהירו אותנו, להיכנס למקלחת ערומים לגמרי ולא לקחת ולא להבריח דברי ערך. היינו חייבים להשאיר בחדר הזה כל דבר שאיתו הגענו. עלינו להיכנס למקלחת - עירומים לגמרי.


כאשר נכנסנו לאולם המקלחות, חיכתה לנו הפתעה. נוכחתי במראי שהייה קשה מאוד לצפייה. התברר שבקבוצה שלי, נמצא יהודי, שהיה בגטו מלשין הבכיר של הגסטאפו. הוא הסגיר יהודים רבים, לשלטונות הנאצים, על עבירות שביצעו לפי הגדרת השלטון הכובש. יחד אתו, היו גם שניים או שלושה אחים שלו. הם נאלצו להביט איך אחיהם מקבל מכות במשך זמן ממושך.


כנקמה על היותו משתף פעולה עם הגסטאפו, ראיתי, איך הקאפו מכים אותו. מכות רצח. כאשר התעלף, זרם של מים הקרים, הנשפך מזרנוק שריפה גדול, האיר אותו. אז, שוב הכו בו ושוב המים האירו אותו. זה חזר על עצמו, כמה פעמים.


הרכבת נעצרה ברציף באושוויץ- בירקנאו
הרכבת נעצרה ברציף באושוויץ- בירקנאו

במקרה, לפני המקלחת נעמדתי ליד איש אחד ערום. התברר לי מיד, שהוא אחד האחים של הלשין מהגטו. ראינו איך מכים את אחיו. ראיתי איך שער הזן שלו, צומח ומלבין מרוב צער. כעבור כמה ימים, נודע לי, האיש שהלשין, נפטר בגלל המכות שקיבל. אחרי המקלחת הקרה יצאנו ממנה עירומים אל רחבה ליד הצריף.


ברחבה היו כמה חוליות של קאפו שלכל חוליה תפקיד מיוחד לקליטת הבאים החדשים.

כשהגעתי לחוליה ראשונה, הצוות, גילח לי את כל השערות שהיו על גופי. ממש מכל המקומות בהן צומחות שערות. סכיני הגילוח בהם השתמשו, עברו על גופם של רבים מהקורנות הקודמים. היו משומשים מאוד. גרמו לנו לפצעים שטפי דם. מיד עברתי לחוליה הבאה.


חוליה השנייה, הייתה מבצעת דזינפקציה. עמדו הקאפו ולידם דלי מלא ליזול לחיטוי.

אחד הוציא מהדלי סמרטוט ספוג ליזול ומרח את כל האזורים המגולחים. כמעט מרחו את כל גופי בליזול. הליזול גרם עינויים ושורף מאוד. גם קצת מה ליזול התגנב מהראש לתוך העיניים. הכאב הנורה היה כאשר מרחו את הליזול באזור המגולח של מפשעת. זה לא היה סימפטי כלל.


לאחר החיטוי הכואב, נכנסנו סוף סוף לצריף ובו מונחות על הרצפה, דברי לבוש. לפי הוראות של הקאפו, מותר היה לנו לבחור, לבוש אחד בלבד. רוב הבגדים היו בגדי קיץ, של הקורבנות שהגיעו ימים ספורים לפנינו.


מזג האוויר התחיל להיות חורפי, הדאיג אותי. לאחר תהליך הקליטה, הובילו אותנו לצריף ערוך שבתוכו, תנור חימום ארוך מאוד. תנורים אלה מעולם לא חיממו כי לא הופעלו. ליד התנור, הייתה ערמת שמיכות ממנה, כל אחד מותר היה לקחת, שמיכה אחת בלבד.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

שירת התקווה, בקרון לפני השחרור

התחלנו לצועד בשעות הערב, לעבר פסי הרכבת. כאן חיכתה לנו רכבת משא אולם הכניסו לכל קרון 50-60 איש בלבד. בתוך הקרון ישב חייל גרמני מבגור מוורמכט. הוא לא הפחיד אותנו. כשעלינו לקרון הרכבת, כל אחד התמקם ברו

מחנה הריכוז רוונסבריק - Ravensbruck

באחד המעברים, הגענו למחנה ריכוז ברוונסבריק, המחנה היה מעורב. היו שם אסירים מרוסיה, אוקראינים וגם פולנים. התחברתי עם קבצה מעורבת של פולניים ורוסיים. הם חשבו אותי לאחד מהם. לא חשבו אותי ליהודי. כעבור כ

מחנה הריכוז בוואטנשטאדט

אחרי הצעדה המפרכת, הגענו סוף סוף למחנה בווטנשטאדט. במחנה זה היינו רק כמה ימים. חשבנו שכנרה החזית מתקרבת אלינו והגרמנים ניסו להסתיר את הפשעים שבצעו במחנות הריכוז. זה היה מחנה גדול שבו היו גם אסירים לא

Σχόλια


bottom of page