top of page
  • תמונת הסופר/תdanhadani

העיר לודז' - ידיד המשפחה הפולני – חבר NSDAP הגרמנית.

להוריי היה מכר פולני, נוצרי. בין משפחתו ובין משפחתינו נוצרה ידידות, שנמשכה כבר כמה שנים. אנחנו נהגנו להתארח בביתם וכמובן הם, התארחו אצלנו. אנחנו, אחותי ואני, שיחקנו עם הילדים של המכרים. באותם הימים חשבנו, שזו משפחה פולנית רגילה. אולם האיש היה נוהג לעיתים קרובות להיעלם לכמה ימים או שבועות. חשבנו שהוא נוסע במסגרת עבודתו המסחרית שלו.


לאחר שהגרמנים נכנסו ללודז'. יום אחד הוא הפתיע אותנו. הוא הופיעה במפתיע בביתנו, באמצע יום, לבדו בסודי סודות. הוא היה לבוש במדי NSDAP של הארגון הנאצי. בקושי הכרנו אותו. הוא הסתגר עם הורי בחדר. הוא הסביר להורי שהוא היה בעצם מושתל ע"י הגרמנים. ברור שהקשר נותק.


אולם, כעבור כמה שבועות בודדות, האיש מופיע אצלינו שוב במפתיע, בשעת צהרים המאוחרת. הוא היה מאוד עצבני, כי העוצר בעיר, עמד להתחיל בשעה 17:00. שעה שליהודים, נאסר להסתובב ברחובות.


הוא פשוט הורה לנו, לארוז כמה חפצים. הפציר בנו לברוח לכיוון הגטו שעמד להיסגר בימים הקרובים. הוא סיפר להורי, שמחכה לנו למטה ברחוב כרכרה עם עגלון. הוא הכין אותה עבורנו. עשינו כל מה שאמר. האיש שנהג את הכרכרה לקח אותנו לגטו לדירה, שידיד המשפחה הנאצי, הכין עבורנו.


למעשה הוא הציל אותנו. למחרת התברר לנו, באותו לילה האחרון, יחידת SS פרצה לתוך בניין שגרנו, ועשתה בו פוגרום. באותו לילה, נהרגו כ-10 יהודים, שכנים שלנו. רבים מדיירי הבית גם נפצעו. את הנאצי הידיד של הורי - לא ראינו יותר.


כך עזבנו את הדירה המורחבת במרכז העיר, עם כל התכולה שהייתה לנו. הגענו לגטו, לדירה של חדר אחד בלבד. כעבור כחודש ימים לערך, הגטו נסגר הרמטית ואין יוצא ואין בא. אבי נפטר בדירה בשנת 1942. אנחנו נשארנו בחדר הזה, ארבע וחצי שנים עד הגירוש לאושוויץ.


היות והספקת המזון הייתה מצומצמת מאוד, אחותי ואני ניצלנו את צורת מבנה הבית. הבית היה בעל שתי קומות. בסה"כ שתי דירות בקומת קרקע ושתי דירות בקומה עליונה. גג הבית היה משופע, כך שיצר מחסן קטן לכל דירה. לכל דירה היה חלון בודד בחדר. הוא נשקף אל גג של בית הסמוך. בעצם זה היה הנוף היחידי שנראה דרך החלון של החדר. אנחנו אספנו אדמה מהסביבה, שמנו אותה על הגג הסמוך לחלון ועשינו ממנה, ערוגה קטנה, גובה של כ-25 סמ. באדמה זו שתלנו בה כמה סוגי ירקות. את הערוגה הסתרנו, כך שלא תיראה מהחוץ.

אני הזכרתי קודם את המחסן שהיה צמוד לדירה. בעת ביקורי בדירה אחרי המלחמה, מצאתי את הדירה פרוצה וריקה מכל התכולה שהייתה בה. מבנה הבית היה חציו הרוס. אולם כשנכנסתי למחסן שהיה צמוד לחדר מגורים שלנו, הוא היה ריק גם כן אבל מצאתי על הצפה צילומים מהגטו וגם מלפני המלחמה. הם היו זרוקים על רצפת המחסן. צילומים אלה חלקם אני מציג כאן.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

שירת התקווה, בקרון לפני השחרור

התחלנו לצועד בשעות הערב, לעבר פסי הרכבת. כאן חיכתה לנו רכבת משא אולם הכניסו לכל קרון 50-60 איש בלבד. בתוך הקרון ישב חייל גרמני מבגור מוורמכט. הוא לא הפחיד אותנו. כשעלינו לקרון הרכבת, כל אחד התמקם ברו

מחנה הריכוז רוונסבריק - Ravensbruck

באחד המעברים, הגענו למחנה ריכוז ברוונסבריק, המחנה היה מעורב. היו שם אסירים מרוסיה, אוקראינים וגם פולנים. התחברתי עם קבצה מעורבת של פולניים ורוסיים. הם חשבו אותי לאחד מהם. לא חשבו אותי ליהודי. כעבור כ

מחנה הריכוז בוואטנשטאדט

אחרי הצעדה המפרכת, הגענו סוף סוף למחנה בווטנשטאדט. במחנה זה היינו רק כמה ימים. חשבנו שכנרה החזית מתקרבת אלינו והגרמנים ניסו להסתיר את הפשעים שבצעו במחנות הריכוז. זה היה מחנה גדול שבו היו גם אסירים לא

תגובות


bottom of page