top of page
  • תמונת הסופר/תdanhadani

הסלקציה של דר' מנגלה

לפני כל סלקציה, ובפרט לפני אלו שנעשו ע"י דר' מנגלה, הכינו את השטח למנוע כל אפשרות של מרי, התנגדות של קורבנות העוברים את הסלקציה.


תחילה הגיעה יחידה מיוחדות של חיילי ה- SS ובידיהם שוט , מקל ארוך, כ-3 מטר עורכו. מיד יצרו פאניקה מכוונת. פקדו עלינו להפשיט מכל הבגדים. להסתדר בחמישיות. כאשר כולם היו ערומים ונעמדנו בחמישיות, הורו לנו לקפוץ קפיצות צפרדע וגם הסבירו מה כוונתם.


היינו חייבים לשים את שתי הידיים על העורף. להתכופף לקריעה ואז לקפוץ עם שתי הרגלים, קדימה. ככה, כל אנשי הצריף כ-350 איש המיועדים למשלוח לעבודות פרך, לחברת ביסינג.


ככה הריצו אותנו בכל שטח המסדר שהיה צמוד לצריף שלנו וגם לעבור את המגרש שהיה מעבר לשביל, הצמוד לצריף הצמוד. אני חשבתי, ששטח הקפיצות שלנו, גודלו היה כגודל מגרש כדור רגל.


היו אנשים שלא עמדו בכך. אלה שנפלו, קיבלו מכות מהשוט-מקל הארוך של חיילי ה-SS. אלה שעברו את קפיצות הברווז, הועמדו שוב בחמישיות. היינו כולנו עדיין ערומים. כעבור דקות ספורות, הופיע דר' מנגלה והוא אישית התחיל לבצע את הסלקציה.


הוא נעמד במרחק לא גדול, ליד השורה הראשונה וסקר את החמישה של בני האדם העומדים מאחוריו של הראשון. הוא לא נהג לדבר. הוא נהג להצביע עם אצבע על האיש. הקורבן, המיועד להשמדה, היה חייב לצאת מהשורה ולהצטרף לקבוצת הנושרים. כאשר גמר עם שורת חמשייה עבר לחמישייה הבאה.


כך זה נמשך זמן די ארוך עד שדר' מנגלה הגיעה, לשורה בה עמדתי, אני. בשורת חמישיות בה אני עמדתי, הייתי הרביעי בשורה. כהרגלו, הוא הצביעה עם אצבע. חשבתי שהוא מתכוון אלי. שאלתיו בגרמנית - "אתה מתכוון אלי"??.

הוא ענה לי - "תמשיך לעמוד, כלב"


הוא סימן על אדם שעמד מאחורי - החמישי. בסלקציה זו חוסלו כ- 100 יהודים שהגיעו מגטו לודז'. קבוצה זו, אמורה הייתה להגיעה למפעלי בביסינג לעבודות כפיה.


הגעתי לבראונשווייג בתחילת נובמבר 1944. התנאים בו היו גרועים מאוד. גם הקור העז של החורב של השנה 1944. במחנה, היה צריף גדול ובו אולם גדול. שהו בו אנשים, שטרם הועברו לעבודה בבתי החרושת של החברה. באולם היו שולחנות ולידם ספסלים. כל עוד היינו במחנה זה, ישנו על הספסלים. לא היו מיטות.

הקור היה מציק נורא. לא נתנו לנו בגדי חורף, גרביים, נעליים או שמיכות לכיסוי בלילות. לרבים קפאו אצבעות רגליהם. לעיתים בלילות התעוררנו בבהלה מי צעקה נוראה של אחד הקורבנות. למסכן שצעק, קצות האצבעות היו קפואות ברגליו . כל עוד עכברוש נגס באצבעותיו באזור הקפאו, הוא לא הרגיש. אבל, כאשר העכברוש הגיעה ונגס בשטח הלא קפאו – האיש, התעורר מכאבים ומדמם.


גם הפעם אני מציין שהיה לי שוב מזל. באחד המקומות של המחנה, מצאתי חלק של שק מלט ריק, שהיה מנייר . השק הזה, עשוי מכמה שכבות של נייר עבה. עטפתי בו את כפות הרגליים וכך מנעתי קפיאת אצבעות רגלי.

למזלי, אחרי כמה ימים, הועברתי למחנה עבודה בעיירה, פשלדה.

—----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

.Karl Liedke Sept 1944 First Group of 350 prisoners

October Second Group 0f 500 prisoners

November Third Group of 350 All together 1200 prisoneers

I was within the third group Burkenau I was since 28 August 1944 – Middle of November 1944


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

שירת התקווה, בקרון לפני השחרור

התחלנו לצועד בשעות הערב, לעבר פסי הרכבת. כאן חיכתה לנו רכבת משא אולם הכניסו לכל קרון 50-60 איש בלבד. בתוך הקרון ישב חייל גרמני מבגור מוורמכט. הוא לא הפחיד אותנו. כשעלינו לקרון הרכבת, כל אחד התמקם ברו

מחנה הריכוז רוונסבריק - Ravensbruck

באחד המעברים, הגענו למחנה ריכוז ברוונסבריק, המחנה היה מעורב. היו שם אסירים מרוסיה, אוקראינים וגם פולנים. התחברתי עם קבצה מעורבת של פולניים ורוסיים. הם חשבו אותי לאחד מהם. לא חשבו אותי ליהודי. כעבור כ

מחנה הריכוז בוואטנשטאדט

אחרי הצעדה המפרכת, הגענו סוף סוף למחנה בווטנשטאדט. במחנה זה היינו רק כמה ימים. חשבנו שכנרה החזית מתקרבת אלינו והגרמנים ניסו להסתיר את הפשעים שבצעו במחנות הריכוז. זה היה מחנה גדול שבו היו גם אסירים לא

Comments


bottom of page