top of page
  • תמונת הסופר/תdanhadani

הגירוש וחיסול של גטו לודז'

הגירוש וחיסול של גטו לודז', החלו ב-1 באוגוסט 1944. אלפי יהודים גורשו מהגטו לפי רחובות, בקבוצות. הגירוש נבחר לפי האזור או השכונה. תלוי בכמות אנשים הנדרשת, לפי תכתיב הגסטפו. ראשי הגטו, היו"ר חיים רומקובסקי, בעזרתם של השוטרים היהודים, ניהלו את הפינוי.

ראשית, לפי הנחיות של הגרמנים, בתוך הגטו נבנתה מסילת ברזל קטנה שיכולה להכיל, קרון רכבת אחד. ולצידה של המסילה נבנה גם רציף קטן. כאשר רוקנו קטע של אזור של גטו מיהודים , דאגו שמספרם יגיע לכ-120 "חתיכות". ואז הגיע קרון המשא אל הרציף.

הגירוש וחיס של גטו לודז'
הגירוש וחיס של גטו לודז'


הובילו אותנו לרציף שהיה צמוד לפסי הרכבת הללו. השוטרים היהודים של הגטו, עזרו לנו לעלות לקרון המשא הזה. הייתה דחיפות נוראית. ראשית, הקרון אינו מיועד לבני אדם, וגם הקרון אינו יכול להכיל מספר כה גדול של בני אנוש. כשנכנסה כל הקבוצה שלנו לקרון, כ-120 איש, אישה וילדים, הפקח הגרמני נתן את הפקודה ודלת הזזה ננעלה מבחוץ, ברעש מפחיד, למנוע כל אפשרות של בריחה.

ההמולה הייתה נוראית. בקרון המשא, לא היה פתח אוורור. הקרון בנוי כך שבין לוחות העץ יש חריץ של פחות מסנטימטר בודד, שדרכו נכנס קצת אוויר. אין כל חלון.

דלת הקרון נסגרה בחוץ, ברעש חזק, הגיע הקטר, נהוג ע"י פולנים וצירפו אותו לקרון. הקטר, התחיל להוביל את קרון שלנו, למקום כלשהו ואחרי כמה דקות עצר. הבנתי, שהקטר אוסף כמות של קרונות, שיצרו לבסוף, רכבת ארוכה, עם 2,000 - 3,000.


אני זוכר את רגעי המריבות שבתוך הקרון שפרצו בין האנשים. כל אחד רצה מקום לשבת על רצפת הקרון. לאחר נסיעה של יומיים שלושה, המריבות פסקו . חלק מהאנשים, כבר היו חצי מחוסרי הכרה. היום אני מבין, שעמדנו באותו מקום עד חצות. זה הזמן שלקח לפנות 2,000-3,000 יהודים מהגטו ולמלא 20-30 קרונות. כעת, הרכבת הייתה מוכנה לנסיעה. אנחנו לא ידענו לאן הרכבת מובילה אותנו.

אבל לשליטי הנאצים, הייתה תוכנית מתוחכמת יותר. בעיקר, כדי לעמוד בהבטחות רשמיות שהצהירו. פינוי גטו לודז' שהיה בשנת 1944. הסיכום של ועידת ואננזה בברלין הצהירו בגלוי - המטרה שלהם היא השמדת יהודים. להיפטר מהבעיה היהודית.

על פי התוכנית הגרמנית, הרכבת הייתה צריכה להגיע למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו. מקום השמדה זה, היה מוכן היטב לקראת משלוחים מסוג זה. הרי למטרה זו הן נבנו. המחנה עם תעשיית ההשמדה הנלווית הוקם לשם כך. נבנו ללא כל גינוי של ארצות העולם.

לעיתים, משלוחים הרבים גרמו לסתימות במחנה ההשמדה. הקורבנות היו צריכים לחכות לתורם זמן מה. כמות הממתינים, היה גדול מדי עבור "רק" ארבעת הבונקרים להמתת אנשים בגז ציקלון B. המשרפות נבנו לשם הסתרת הפשעים. אפילו עבדו 24/7 ללא הפסקה, בשיטה תעשייתית.

לכן, שיטה של הגרמנים הייתה מחושבת. הרכבת, במקום להגיע לאושוויץ תוך 8-10 שעות, היום, אגיד בפשטות, הרכבת שבה נסעתי, עם אמי ואחותי לאושוויץ-בירקנאו, נסעה במשך 6 ימים ולילות.

אני רוצה לציין עובדה. במשך כל הימים שנסעה הרכבת ומדי פעם אפילו גם עצרה, דלת הזזה לא נפתחה. לא נתנו לנו כל אוכל ולא כל שתייה. התוצאה הייתה בדיוק מה שהתכוונו הנאצים. בקרון שלנו, בסוף הנסיעה כמעט שליש מהנוסעים נמצאו מתים.

כשהגענו לאושוויץ-בירקנאו ויצאתי מפינת הקרון, בדרכי לדלת ההזזה הפתוחה, ראיתי במרכז הקרון, דלי, עם הצרכים שהצטברו במהלך ימי הנסיעה הארוכים. מסביב לדלי, היתה ערימה של גופות מונחת.

אוסיף עוד עובדה. צוות הקטר וכל הצוות של כל הרכבת, היו פולנים. הם ידעו היטב מה הם מובילים בקרונות האלה ומה גורלם.

אנחנו גורשנו מגטו לודז' ב-22 באוגוסט 1944. יומיים בדיוק, לפני יום ההולדת ה-20 שלי. כנראה הגענו לאושוויץ ב- 28 באוגוסט. אני עם הריאה השמאלית שלי, אחרי מחלת דלקת ריאות ועדיין מכוסה ב- 5 סמ. של נוזל.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

שירת התקווה, בקרון לפני השחרור

התחלנו לצועד בשעות הערב, לעבר פסי הרכבת. כאן חיכתה לנו רכבת משא אולם הכניסו לכל קרון 50-60 איש בלבד. בתוך הקרון ישב חייל גרמני מבגור מוורמכט. הוא לא הפחיד אותנו. כשעלינו לקרון הרכבת, כל אחד התמקם ברו

מחנה הריכוז רוונסבריק - Ravensbruck

באחד המעברים, הגענו למחנה ריכוז ברוונסבריק, המחנה היה מעורב. היו שם אסירים מרוסיה, אוקראינים וגם פולנים. התחברתי עם קבצה מעורבת של פולניים ורוסיים. הם חשבו אותי לאחד מהם. לא חשבו אותי ליהודי. כעבור כ

מחנה הריכוז בוואטנשטאדט

אחרי הצעדה המפרכת, הגענו סוף סוף למחנה בווטנשטאדט. במחנה זה היינו רק כמה ימים. חשבנו שכנרה החזית מתקרבת אלינו והגרמנים ניסו להסתיר את הפשעים שבצעו במחנות הריכוז. זה היה מחנה גדול שבו היו גם אסירים לא

Comentários


bottom of page