top of page
  • תמונת הסופר/תdanhadani

אבי, קלמן זלוצבסקי

הוריי' הכירו את הרוסים במלחמת העולם הראשונה. תמיד שמעתי את כינויים שנתנו לחיילים רוסיים. קראו להם "ואניה", כי זה היה שם נפוץ בקרב הרוסים. גם הקניטו אותם על התנהגותם הכפרית. היה ידוע, רוסיה הקומוניסטית לפני מלחמת העולם השנייה, הייתה ארץ מפגרת. פיתוחה של רוסיה הסובייטית רק התחיל.


לעומת זאת, העם הגרמני היה ידוע כעם נאור, תרבותי ומפותח. אם יש מלחמה, רצוי לחיות תחת שלטון של עם נאור. הוא בטח איננו יכול להיות אכזרי. זאת הייתה קונספציה מקובלת. כל הגיון אחר לא התקבל. כך חשבו רוב היהודים, למרות הפרסומים של הספרו, "מיין קאמפ" של אדולף היטלר. בו הוא בפירוש כותב שהוא רוצה גרמניה נקיה מיהודים. הספר פורסם שנים לפני זכייתו של תפקיד של קנצלר של גרמניה.


התעמולה של יוזף גבלס, שר התעמולה של גרמניה הנאצית, התפרסמו התוכניות של הרדיפות של היהודים. הם היו מלאי שנאה. בתוך הפרסומים שלו, הוא השווה את היהודים לעכברושים. היהודים מתרבים כך. היהודים גם מכרסמים כל חלקה טובה של הגזע הגרמני הצח. האנטישמיות חגגה. חלק מן העולם "הנאור" - שמח. אפילו שיתף פעולה עם הנאצים.


לקראת פלישה של הצבא הגרמני, פולין שיתפה פעולה עם הפולש הנאצי. הממשל הפולני, מצא הזדמנות להיפטר מהיהודים. אי אפשר לחשוב אחרת כשסופרים את מספר מחנות הריכוז שהוקמו על אדמת פולין. אפילו היום, כשמבקרים היום את התנהגות שלטונות פולין, כלפי יוצאי השואה היהודים. אלה ששרדו את התופת וניסו לחיות במדינה בה נולדו.


היטלר ומפלגתו, נבחרו לפרלמנט של גרמניה בשנת 1933 בבחירות דמוקרטיות. בכך הוא זכה לתפקיד הנכסף להיות קנצלר של גרמניה. המפלגה הנציונאל-סוציליסטית של היטלר, קיבלה את הסמכות להכריז מיד על חנינה הכללית. כל אסירי גרמניה, שוחררו מכל בתי הסוהר לחופשי. אולם המפלגה הנאצית מיד גייסה את הפושעים, הידועים באכזריותם המיוחד. הם מונו ב"בתי ספר" המיוחדים של המפלגה, להיות מדריכים לאכזריות. הבוגרים שסיימו, זכו לשרת בתפקידים בכירים ביחידות ה-SS או של הגסטאפו.



הורי, אחותי ואני, למדנו מהר מאוד על האכזריות של גרמניה הנאצית. זמן קצר, אחרי 6 –

חודש ימים בלבד תחת השלטון הגרמני הספיק, בשביל להבין שמחכים לנו ימים קשים מאוד. לא ידענו עד כמה יהיו קשים ומסוכנים. דמיון אנושי לא היה יכול לצפות למעשים שבעצם, גרמניה הנאצית הכינו מראש. היו אמנם הוראות המגבילים של חופש תנועה. אבל תוך זמן קצר הרגשנו את זוועות שהגרמנים מוכנים לבצע. שנים עוד לפני הפלישה עצמה. הגרמנים מהתחלה נתנו לנו הוראות ברורות עם מגבלות חופש מינימלי. בתי ספר נסגרו. חל איסור חמור של התאספות אנשים. בין היתר, איסור חמור לפתוח את בתי הכנסת, או להתפלל בקבוצות.



צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

שירת התקווה, בקרון לפני השחרור

התחלנו לצועד בשעות הערב, לעבר פסי הרכבת. כאן חיכתה לנו רכבת משא אולם הכניסו לכל קרון 50-60 איש בלבד. בתוך הקרון ישב חייל גרמני מבגור מוורמכט. הוא לא הפחיד אותנו. כשעלינו לקרון הרכבת, כל אחד התמקם ברו

מחנה הריכוז רוונסבריק - Ravensbruck

באחד המעברים, הגענו למחנה ריכוז ברוונסבריק, המחנה היה מעורב. היו שם אסירים מרוסיה, אוקראינים וגם פולנים. התחברתי עם קבצה מעורבת של פולניים ורוסיים. הם חשבו אותי לאחד מהם. לא חשבו אותי ליהודי. כעבור כ

מחנה הריכוז בוואטנשטאדט

אחרי הצעדה המפרכת, הגענו סוף סוף למחנה בווטנשטאדט. במחנה זה היינו רק כמה ימים. חשבנו שכנרה החזית מתקרבת אלינו והגרמנים ניסו להסתיר את הפשעים שבצעו במחנות הריכוז. זה היה מחנה גדול שבו היו גם אסירים לא

Comments


bottom of page