חיי, אחרי השואה עד העליה
שמי דן הדני - הדברים שחוויתי בתקופת השואה, חרוטים עמוק בזיכרוני. אלה הזיכרונות, שכל כך השתדלתי לשכוח ואפילו חלקם הצלחתי למחוק. ניסיתי לשכנע את עצמי, שאני לא הייתי שם. הזיכרון עדיין מפחיד אותי. שנים סבלתי מסיוטים קשים. לעיטים קרובות התעוררתי באמצע לילה, חווה עוד סלקציה או רדיפה אחרת. הסלקציה הראשונה, עברתי ברמפה באושוויץ-בירקנאו. כאן הפרידו אותי מאמי ואחותי. אבי נפטר עוד בטו. את אחת הסלקציות הבאות עברתי, כשניהל אותה דר' מנגלה בעצמו.
חייתי בכמה מחנות הריכוז, עליהם אני מספר בעודים על השואה. עבדתי גם בכפיה כחרט במפעל לבניית הטנק הגרמני "הטייגר" המפורסם. עם חיסול ופינוי מחנה עבודה זה, השתתפתי בצעדת המוות, אל מחנה הריכוז המרוחק
כ-32 ק"מ -וואטנשטאדט.
ימים ספורים אחרי השחרור ממחנה הריכוז האחרון ע"י חיילים אמריקאים, התחברתי עם 3 בחורים ונסענו לפולין. שם גיליתי שמשפחתי חוץ ממני לא שרד. אף אחד לא נשאר בחיים. בפולין נשארתי כ-3 חודשים. במדינה זו - לא מצאתי את מקומי. לכן חזרתי לגרמניה שאחרי המלחמה הייתה מחולקת בין שלוש המעצמות - ארה"ב, רוסיה ובריטניה. גם
באיטליה. רוב הזמן הייתי במחנות העקורים, יוצאי מחנות הריכוז. הייתי במחנה זלצהיים, ליד פרנקפורט בגרמניה או
במחנה בפלאזה, שליד עיר נמל בארי שבעקב בדרום איטליה.
במחנות העקורים שהיו מנוהלים ע"י ה-Joint, נהגו להוציא שולחן לאמצע המגרש ופקידים הכינו רשימות של אלה הרוצים להגיע לארה"ב ואלה הרוצים להגיע למדינת היהודים החדשה שעומדת לקום בפלשתינה. אני כמובן נרשמתי לעלות ארצה. רציתי להשלים את השאיפות משפחתי לא זכתה לעלות בעלייה לארץ. השאיפה שלי התגשמה רק כעבור כשלוש שנים. באחד המקרים, כשהייתי במחנה עולים בפלאזה, הזדמן לי לשמוע שקבוצת חורים שהתארגנו עוד בגרמניה, עומדת ללמוד מקצועות ימיים באיטליה. שמחתי מאוד שהו מוכנים לצרף גם אותי, כי עד כה לא הזדמן לי ללמוד. ואני כבר בן 24.
הלימודים באיטליה ועליה ארצה
בשנת 1946 כ- 150,000 בוגרי מחנות הריכוז, היו במחנה העקורים של פלאזה שליד בארי. כל פליט חייב היה להשתייך לאיזה תנועה פוליטית. אני הצטרפתי לקבוצה של בחורים שהתארגנו כמסגרת של קיבוץ בשם "כובשי הים" מטעם תנועת "נועם". אחרי כמה ימים, נסענו ברכבת לעיירת דייגים של פאנו, שליד עיר נמל אנקונה, שעל הים האדריאטי.
התנועה שכרה עבורנו חברי הקיבוץ, בית להתגורר בו. מיד התחלנו בלימודים. במך שלושה חודשים ראשונים, למדנו רק את השפה האיטלקית. אחר כך למדנו במשך 6 חודשים נוספים, מקצועות ימיים ומכונאות ימית. בסיום הלימודים העיוניים, רכשנו ניסיון מעשי, בהפלגות על ספינת דייג של העיירה. עם גמר הלימודים, כל אחד קיבל תעודה רשמית של
איטליה - Padrone Marittimo או מכונאי ימי מוסמך.
תאריך העלייה התקרב והשמחה הייתה גדולה. קיבלנו חופשה של שבוע ימים, עם סיורים מודרכים בעיר הבירה רומא. הגענו ארצה בעליה ד', עם פספורטים מזויפים, בתאריך 22 ביוני 1948. הייתי אחד בין כ-3000 עולים, שהגיעו ארצה בעליה זו. התנועה הפוליטית, נוח"ם שהיינו קשורים בה, דאגו לנו וציידו אותנו בדרכונים מזויפים, כי חיילים הביטים עדיין שמרו בשדות התעופה בארץ.
בקיצור - ב- 8 בוקר אכלנו ארוחת בוקר, בשדה תעופה ברומא. אחרי כ-8 שעות טיסה במטוס דקוטה, ונחיתה ליד עיר חיפה, כבר אכלנו ארוחת ערב ישראלית, במחנה עולים בקראיות, צפונית מחיפה. בגלל העייפות הלכנו מיד לישון וגם כי למחרת בשעה 5 בבוקר, הסיעו אותנו לבניין הטכניון הישן של חיפה, שם גייסו אותנו לצה"ל. בעקבות הלימודים באיטליה, מיד אחרי חופשה של יומיים-שלושה, הציבו אותנו לחיל הים ההולך ומוקם בצה"ל.
מלחמת העצמאות ו-17 שנות שרות בחיל הים
אחרי חופשה של שלושה ימים, הציבו אותנו על אניית המעפילים "הגנה", שהביאה קודם מעפילים. ארצה. היות האנייה הייתה, אניית מלחמה "על אמת" מסג קורבטה, ממלחמת העולם השנייה, שיקמן אותה אחרי קום המדינה, , הציבו על הסיפון הקדמי תותח 102ממ. ועל הסיפון האחורי, העמידו תותח 76ממ. שהיה מימי נפוליאון וגם מקלעים א"א. האנייה שמה נשאר "הגנה". הוסיפו מספר - ק-20. במלחמת העצמאות, השתתפתי בה בכל הקרבות שהיו.
לאחר המלחמה, בשנת 1949, הפלגתי עם האנייה לצרפת לשיפוץ תחתית האנייה. היינו אורחים של הצי הצרפתי, שלקחו את צוות האנייה, לטיול של שלושה ימים, על חופי הים הצרפתית, כולל ביקור בקזינו במונטה קרלו.
בהתחשב שלא הייתה לי משפחה, האנייה שימשה לי כבית. בחופשות, חזרתי לישון באנייה. עברית כמעת לא ידעתי כי לא לימדו אותנו - עולים החדשים. למדתי את השפה רק משיחות עם הלוחמים האחרים שבאנייה, בעיקר, קלטתי את צליל המילים. בשנים הראשונות של המדינה הצעירה והעלייה הגדולה של העולים החדשים, למדינה לא היו משאבים. זו הייתה תקופת צנע. התושבים קיבלו מזון באמצעות תלושים. לא פעם הלכנו לישון רעבים. אבל לחם ותפוזים לא היו חסר.
בחיל הים שירתתי 15 שנים. סיימתי קורס חובלים ג', שנמשך שנתיים ימים. גם סיימתי קורס קציני גנ"ק- מבצעים, (גילוי, ניווט וקשר) שנמשך 8 חודשים. אחרי סיום קורס, הוצבתי כראש מחלקת גנ"ק על משחתת "אילת" ק-40. זו, האנייה שטובע כ-שלוש שנים לאחר מכן, ע"י טילי ים-ים של צי המצרי. שירתי על המשחתת שנתיים וחצי בתפקיד קצין גנ"ק ולאחר מכן הועברתי למטה חיל הים.
שנתיים לפני יציאתי לפנסיה, הועברתי לחיל המודיעין. שנה השתתפתי בהכנה והעברת קורס מיוחד לאלופי צה"ל ולאחר מכן הוצבתי ביחידת דובר צה"ל. כאן נדהמתי ממידע הידוע לעיתונאים והוקסמתי מהמעורבות העיתונות היום יומית בנעשה במדינה. השרות בדובר צה"ל, השפיעה עלי להמשיך אחרי שחרורי מצה"ל, בעבודה העיתונאית.
