top of page
אחרי הצעדה המפרכת, הגענו סוף סוף למחנה בווטנשטאדט. במחנה זה היינו רק כמה ימים. חשבנו שאולי החזית מתקרבת אלינו והגרמנים ניסו להסתיר את הפשעים שבצעו במחנות הריכוז. זה היה מחנה גדול שבו היו גם אסירים לא יהודים. בדרך כלל, היו בו הרבה אוקראינים ורוסים. מדי פעם הגיעו מטוסים שהפציצו את המחנה.
אני נזכר בנסיעה ברכבת שהייתה פעם, קרון המשא שהיה ללא גג. ישבנו בתוכו כ-60 - 70 אסירים יהודים בלבד. בדרך כלל הנסיעות האלה היו כרוכות בעצירות תכופות. חשבנו שקווי הרכבת היו תפוסים ע"י הצבא הגרמני או פסי רכבת מפוצצים.
בנסיעה, הפעם ראיתי איך מטוסים אמריקאים תוקפים את הרכבת שלנו. המטוסים, ירו במכונות ירייה על הרכבת. ראיתי ממולי בו ישבתי, פגיעת כדור בדופן הקרון. הכדור עשה חור גדול מעל ראשו של אחד האסירים שבחבורה. כנראה הטייסים חשבו שהרכבת מסיעה חיילים גרמניים.
bottom of page