דן הדני

היום, התאריך הוא 1 ביוני 2022. בעוד חודשיים אחגוג גיל ה- 98 שלי.

 

לילה אחד, לפני כחמש  שנים, החלטתי , לבקר בפולין. זו הייתה החלטה  יוצאת דופן, בפעם הראשונה, אחרי   ניתוק מוחלט שנמשך כ-75 שנים, החלטתי לבקר שם. במשך תקופה ארוכה זו, השתדלתי לא לדבר על השואה ולא להשתתף באירועים כל שהם לזכרה. השתדלתי לא לגרד את הפצעים  שהגלידו במקצת. לנסיעה, הזמנתי את הבנים שלי עם בני משפחתם. רק בני רון, ענה בחיוב.

​

כשחזרתי מפולין, ירד לי אסימון. כל שנה אני מתבגר. האם אקח את הזיכרונות מהשואה איתי לקבר? נבהלתי. שוכנעתי, שאני חייב לספר את  האמת שלי - מראות עיניי. החלטתי שכל עוד אני חי,  אני חייב לספר את האמת שלי, שחוויתי על בשרי. אולי גם בגלל מקחישי השואה המפיצים את השקרים שלהם.

לאחר שחזרתי, התחלתי לתת הרצאות בימי  הזיכרון בלווי מצגת שהכנתי בפאר פוינט.  התחלתי לרשום במחשב את זיכרונות מהשואה ברגעים שנזכרתי. זה לא פשוט כפי שזה נשמע. אבל המצגת שיצרתי הקלה עלי בזמן ההרצאה שנתתי. משך הרצאה נמשך בדרך כלל עד 2 - 3 שעות, כולל זמן לשאלות. 

​

היום, כתיבת דברים אלה, דורשים ממני מאמץ גדול מאוד. זה לא רק עניין של זיכרונות מן העבר. או שכיחת העובדות. בנוסף, הגיל עושה את שלו והזיכרון לפעמים כושל. לעיתים, אני שוכח איפה שמרתי  עמוד שכתבתי. איך אני מוצא אותו?. בכל זאת, אני מקווה שאצליח להגיע למספר עמודים, שישקפו מה שעברתי בחיי. את הסיפור שלי.

​

היום ה-1 ביוני 2022. החלטתי לסדר את הבלגן שיש לי במחשב. להביא את הרישומים שלי, בצורה עניינית, כרונולוגית ובכך לאפשר למי שיקרא, להתמצא בזיכרונות האלה. אני גם מקווה, שהסיפורים האלה, יעניינו את הקוראים. אני מקווה גם לזכות ולראות את תוצאות המאמץ שלי.                                                            20230314